מאפיה לפני הכול עד שהיא הגיעה 1

גואי

צפיתי בה מרחוק
ראיתי אותה נשברת ולא היה לי אופציה ללכת להיות איתה.
היא חושבת שאני מת.
היא שבורה.
ראיתי כול תזוזה שלה.
התחבאתי בצללים.

עבר שבועיים מאז ש'מתתי' הייתי חייב לראות אותה .
"תקשיב היא לא תקלוט אותי " אמרתי לרונדיגו "אם היא תראה אותך אתה יודע מה יקרה" הוא אמר והנהנתי את ראשי בחיוב "צא ל3 שעות מ1 בלילה שהיא ישנה עד 4 " הוא  אמר וחייכתי אליו.

נכנסתי בשקט הביתה לבית שלנו, לבית שמוצף בריח שלה.
צעדתי בשיא השקט לכיוון החדר שינה ושמעתי נשימות כבדות והלכתי לכיוון וראיתי את רותם עובדת לכיוון הקיר לא מבחינה בי ואז ראיתי כול ידיה מוגאלות בדם שלה וסכין בידה  פאקקקקק אל תעשי את זה , הבטתי בה מאחורי הדלת והיא לקחה את הסכין ועוד שניה החדירה אותו לביטנה "לא רותם"  אמרתי בעברית הקול והיא התחילה לרעוד ולא הסתובבה "את מדמיינת את מדמיינת רותם " היא אמרה לעצמה והחדירה קצת מהסכין וישר רצתי עליה וחיבקתי אותה ממאחורה והוצאתי מהר את הסכין "אני כאן אני כאן יפה שלי לא הלכתי" אמרתי ברעד והרחתי אותה והיא ישר הסתובבה בבהלה שכולה בדם "גו.. גואי את..אתה כאן?" היא שאלה ומיששה את פני לראות שהיא לא חולמת "למה עשית את זה?" שאלתי ודמעות ירדו מעינינו "רציתי להצטרף עליך לא יכולתי לחשוב על לחיות בלעדיך" היא אמרה ועינייה נעצמו והיא איבדה את ההכרה ונפלתי איתה לרצפה "רותם רותם אני כאן לא ללכת לי" .

קשרתי את הפצע שנוצר מהסכין בחוסם עורקים מאולתר שיצרתי מחולצה שלי והשכבתי איתה על הספה ונתתי לגופה לנוח וכול 3 דקות בודק דופק.

עינייה נפתחו לאט לאו והביטו בי בחיוך והיא ליטפה את פני ונישקתי בעדינות את שפתיה "אתה פה" היא אמרה ביוך של תקווה ובדקתי בשעון וראיתי שנשאר לי שעה וחצי להסביר לה הכול ולהחביא אותה לפני ליגלו שהיא גילתה "אני צריך לספר לך איפה הייתי " אמרתי לה והיא הנהנה "מאיפה נתחיל?" שאלתי כת עצמי והיא הרימה את ראשי כדי שהביט בה "תתחיל מההתחלה" היא אמרה וחייכתי
"תקשיבי" אמרתי והיא חייכה "מקשיבה"
"אוקי" אמרתי "אוקי" היא אמרה וגיחכתי ונישקתי את שפתיה "אל תסתכלי עלי ככה" אמרתי שקלטתי שהיא מזיינת אותי בעיניים "איזה מבט?" היא שאלה "המבט שאת רוצה שאני יפשיט אותך ויזיין אותי מאחור" אמרתי והיא הביטה לי בעיניים וענתה "אולי זה מה אני רוצה שתעשה לי" היא ענתה וטרפתי לה את הפה ועשיתי סיור מחדש בפיה.

"פאק" רותם גנחה בזמן שגמרתי בתוכה ונשכבתי לידה "התגעגעתי אליך " אמרתי בחיוך והסדרתי נשימה "גם אני" היא אמרה "עכשיו תסביר לי מה קרה שברחת ועשית את עצמך מת ואני נשברתי ועוד שניה ממתי מהתאבדות כדי להצטרף עליך" היא אמרה ונשמתי אוויר לריאות "אז ככה" התחלתי לספר "למאפיה של מקסיקו יש מרדף אחרי המאפיה של ניו יורק ורונדיגו אחד מבכרי המאפיה של מקסיקו לשעבר , הוא פרש , קיצור היינו צריכים לזייף את המוות שלנו כדי שלא יתפסו אותנו וירצחו אותנן ולא זה לא אומר שלא שמרתי עליך שמרתי עליך בכול מקום שהיית אני הייתי שם בצללים" אמרתי והחיוך שלה נמחק  "ולמה לא סיפרת לי?"  היא שאלה " כדי שאם היו שואלים בשבילך הייתי מת ושלא היו יכולים להוציא ממך מידע " אמרתי לה והיא הנהנה באישור "אוקי כמה זמן יש לך איתי?" היא שאלה וחייכתי בסליחה "חצי שעה" אמרתי והיא הזילה דמעה "היי היי לא לבכות אני תמיד איתך" אמרתי לה והיא נגבה את הדמעה ונישקתי את שפתיה .

יצאתי מהדלת של הבית וחזרה לי האבן שירדה לי מהלב ממקודם .
כוסאמק אני אוהב אותה כול כך
אני מכור עליה לריח שלה לכול דבר בה .
אני לא עוזב אותה יותר
אני גומר את מקסיקו וחוזר אליה ב100 אחוז.

נכנסתי לדירת מחסה ורונדיגו בא אלי "נו אתה רגוע יותר?" שאל אותי והסתכלתי לו בעיניים "מה קרה?" הוא שאל וחייכתי חיוך שטני "בוא נגמור את מקסיקו " אמרתי והוא חייך "תאסוף את כול החיילים ושים מחוץ לדירה שלי 3 אנשים שלא יתנו לה לצאת וגם שישמרו " אמרתי והוא הנהן .

כול החיילים עומדים מולי ומול רונדיגו אם אפודים נשקים וכול מה שצריך ואני הולך בסיבובים ומחלק הוראות "אנחנו עולים לאוניות למקסיקו מפוצצים להם את כול הדילרים את כול הסחורה את כול המחסנים  את כול מה שקשור עליהם ואם באים אליכם לא משנה מי זה את יורים לו בראש ואת הנשים להביא איתנו לא לאנוס מי שאונס אני אונס לו את האמ אמא שלו ברור?!" אני צועק כדי להבהיר "ברור המפקד!!" הם עונים ביחד ויוצאים למשאיות ואני ורנדיגו מחייכים אחד לשני .

ישבנו באוניות ורונדיגו עשה לכולם הדרכה קצרה וסיור מקום חילק בגדים שיראו טבעים ולחלק בגדים של חיילים של המקסיקנים והיינו בערך 10 אלף איש .

היי יפות שלי זה פרק ארוך פרק הבא תגלו פרט מפתיעה ומשמח מאוד וגם הבא יהיה פרק מלחמה מקסיקנית