לפני שלוש שנים...
"מי עשה לך את זה?" הדוד שלך דרש תשובות, אבל המשכת לשכב על מיטת בית החולים בדממה. "תענה לי!"
"זה כלום."
"היו צריכים לעשות לך טפרים! אתה קורא לזה כלום?!"
ידעת למה הוא מגיב ככה. הוא היה רגיל שאם לאיש-זאב ממוצע היה צורך בטפרים, אז כנראה שקרעו אותו לשניים. אבל אתה היית מקרה חריג. יותר קרוב לבן-אנוש מאשר לזאב. אצלך כמעט כל חתך דרש טפרים.
"אני אהיה בסדר עוד שבוע."
"לא שאלתי כמה זמן ייקח לך להחלים."
השתררה דממה מתוחה.
"מה שלום הפציינט שלי?" הנרי, הרופא הראשי של המרפאה, נכנס לחדר. היה לך חשד שהוא עמד מחוץ לדלת והמתין לרגע נוח להיכנס. הטיימינג שלו לא היה יכול להיות טוב יותר.
"אני בסדר." אמרת בשביל להעביר את הנושא.
"עקשן כמו תמיד." הדוד שלך מלמל תחת אפו, אבל אז נפנה אליך. "אתה רוצה להגן על התוקף שלך? אין בעיה. אבל אחרי זה אל תבוא אלי."
שניכם ידעתם שהאיום הזה ריק. אף פעם לא באת אליו עם הבעיות שלך.
"הנרי, בבקשה טפל בילד הקשה הזה." הבטא נפנה אל הרופא. "אם במקרה תשיג תרופה נגד עקשנות, אל תהסס להשתמש בה עליו."
"כן, בטא." הרופא הרכין את ראשו והבטא יצא מהחדר.
"לא באמת יש תורפה כזאת, נכון?" שאלת בחשש.
"לא." הרופא אישר. "אני רואה שהאקדמיה לא שינתה אותך בכלל." הוא ניגש אל הלוח שהיה מחובר לרגלי המיטה והתחיל לבדוק את הנתונים שהיו כתובים שם.
"מה היה אמור להשתנות?"
"אולי חוסר הרצון שלך לקבל עזרה מאחרים?"
"אתה יכול לגרום לי להשתלט על הטרנספורמציה שלי?" ירקת במרירות.
הנרי הרים את ראשו מהמסמכים הרפואיים והביט בך בעצב. כשהיית קטן, הוא היה הראשון שניסה לעזור לך, אבל גם הוא נכשל.
"סליחה." התנצלת. הרגשת אשם על ההתפרצות שלך. זאת לא הייתה אשמתו של הנרי שהיית נכה.
"אל תתנצל." הוא ניגש אליך בצליעה קלה והתחיל לבדוק את החבישות שהאחיות עשו עליך. "אני מבין את הכאב שלך."
עוד כשהיית צעיר, ומתוסכל מהמצב שלך, הוא חלק איתך את הסיפור שלו. כשהוא היה צעיר ורץ ביער עם שאר הזאבים, רגלו האחורית נקלעה למלכודת דובים. הנזק היה כל-כך חמור שהוא נאלץ לקרוע את שאריות הרגל שעדיין היו מחברות, לפני שהציידים ימצאו אותו. זאת הייתה אבדה נוראית. בדמות אדם הוא היה יכול לשים רגל תותבת ולהתנהל יחסית כרגיל, אבל בדמות זאב הוא היה יכול רק לצלוע לאיטו. זה היה מראה מעורר רחמים. לכן הנרי כמעט אף פעם לא עשה טרנספורמציה.
כן, הנרי הבין את המצב שלך יותר מכל אחד אחר בלהקה. לכן בתור ילד נקשרת אליו מאוד ולפני ששלחו אתך לאקדמיה, היית בא לבקר במרפאה לעיתים קרובות.
"נראה שנצטרך להמתין לירח המלא עד להחלמה מלאה, אבל אם הכל ילך כשורה, תוכל לחזור הביתה כבר מוחרתיים."
"תודה, הנרי."
"אתה צריך שארשום לך משככי כאבים?"
"לא. אני רגיל."
תכננת להשתמש בכאב כעונש. הוא היה מדרבן אותך להמשיך הלאה.
YOU ARE READING
(bxb) מנהיג צעצוע
Werwolfעולמם של אנשי-זאב הוא מקום קשוח. בלהקות הגדולות ההיררכיה נוקשה והמשמעת קרובה לצבאית. פה אין מקום לחלשים. אבל גם החלשים רוצים לחיות. והם יעשו הכל כדי לשרוד. זהו סיפורם של שני זאבים שנולדו לא מתאימים לעולם הזה, אבל ילחמו עם כל מה שיש להם בשביל להיות ח...
