~11, הסוף של שהה (פרק וואנשוטים)

158 11 28
                                    

~11, הסוף של שהה (פרק וואנשוטים)

אז סופים שמתאימים לשהה!
...
אוקיי, אני אסביר.
<▪~~\~☆~/~~▪>

בגלל שמוריה לא מעלה לפה את כל הממים החדשים שלי (היה אמור להיות מזמן עוד פרק ממים) ואחרי שיחה נחמדה בשבת, ששאלתי מישהי איך נראה לה שהסדרה שומרת הערים האבודות תסתיים, הבנתי שזה שאלה ממש טובה.

וכדי שאני לא סתם אכתוב פה ניחושים איך זה ייגמר, החלטתי לעשות את הפרק בצורה שונה-
אני אכתוב את הסוף של שהה בתור וואנשוט.

<▪~~\~☆~/~~▪>

לפרוטוקול- כן, היה לי ממש כיף לכתוב את הפאנפיקים/וואנשוטים/סיפורים האלה.

》》》

סוף ראשון: כל זה היה רק חלום.
(עם רווחים)

סופי התעוררה, ופיהקה בעייפות. היא ניסתה להיזכר בחלום שחלמה בלילה. משהו על אלפים וטירות וערים אבודות.

מסוג החלומות שהיא מצטערת שהתעוררה מהם.

היא כמעט צחקה בקול שנזכרה בעוד פרטים על החלום שלה.
בחלום, היא -סופי אליזבת פוסטר- הייתה הגיבורה הראשית. היא נלחמה ברשעים שקראו לעצמם הנסתרים יחד עם חבריה.

הגיוני שהתת-מודע שלה הפך אותה לדמות הראשית, בדיוק כמו בספרים האהובים עליה שקראה מאות פעמים.

וסופי של החלום לא באמת 'נלחמה', חשבה לעצמה בזמן שציחצחה שיניים. סופי של החלום בעיקר דיברה וניסתה להבין את היכולות שלה. וכמובן שהתת-מודע שלה נתן לה יותר כוחות מלכל אחד אחר.

והחברים שלה בחלום.. בדיוק אותם חברים כמו במציאות רק בשמות אחרים.

פול וביאנקה הפכו לפיץ וביאנה. קייל ל.. מה זה היה? אה, קיף. ומקס הפך לדקס.

אחרי שסופי החליפה את הפיגמה לבגדים רגילים (חולצה אפורה עם הדפס מקושקש וג'ינס), היא ירדה למטה לאכול ארוחת בוקר.

בין ביס לביס היא סיפרה לאחותה איימי על החלום המוזר שלה, וראתה שגם הוריה מקשיבים בעניין.

כשסיימה לדבר, איימי אמרה "וואו!" ואביה צחק ואמר "היכולת שלך לזכור את החלום לפרטי פרטים היא מדהימה, סויה!"

סופי עיקמה את פניה לשם הכינוי 'סויה' אבל בתוכה היא הייתה מרוצה מאוד מהזיכרון שלה. רוב האנשים לא זוכרים בכלל שהם חולמים.
ושוב, המוח של סופי הציג לפניה פרטים אקראים שזכרה על חלומות.

חלומות קשורים למה שעברנו במהלך היום, דברים שהתת-מודע שלנו קלט; אנשים חולמים בין שלוש לחמש חלומות בלילה; חלומות נמשכים לכמה שניות גם אם נדמה שעבר הרבה זמן; גם חיות מסוגלות לחלום..

****

"קראו לי קיף? איזה מין שם זה?" שאל קייל בזעזוע. "לפחות הייתי חתיך כמו עכשיו?" הוא העביר יד בשערו הבלונדיני, פורע אותו במכוון.

מכתבים לשאנון / ספר ביקורת משוחדWhere stories live. Discover now