מלכת האופל

פרק 1

סאנה

כלפי חוץ אני נראית נורמלית לגמרי, אחת כזאת שאין צורך להעיף בה מבט נוסף. כאילו תווית של 'נורמלית בכמות גבוהה' הודבקה לי על הגב בלי ידיעתי. ואולי אין צורך בתווית, אולי זאת ההילה שמלווה אותי. סתם עוד אחת, רגילה לחלוטין.

תמיד הייתי נוהגת לחשוב לעצמי מה היה קורה אם המחשבות שלנו היו מוקרנות על מסך קטן המרחף לצד ראשנו, וכשאני חושבת על כך אני קוברת את פניי בכרית ממבוכה. אבוי לי אם הסובבים אותי ידעו על המתחולל בראשי, לעד אהיה מסומנת כפסיכופטית. אם היה מתרחש האסון הזה, לא הייתי מעזה להראות את פניי ברחוב, הייתי נקברת בבית ומנסה למחוק את מחשבות הזימה השורצות בראשי כמו עדת עקרבים רעילים, להחליף את הרעל במשהו מתוק יותר אולי.

פרחים לדוגמא. כן, פרחים זה דבר טוב, חמוד, מה יכול להיות רע בפרחים?
עצמו עיניים ודמיינו לעצמכם זר פרחים יפיפיה, בגוון לבן צח, אולי כמה פרחים ורודים להחיות את הצחור, להעניק לו נגיעות של חיים, כה מלבלבים הם הפרחים, מלאי חיות- -
מבצבצים מאיבר מינה של אישה קשורה באוויר, כשרגליה פתוחות לרווחה. היא נאנקת, גונחת בקולות רכים וענוגים. צבעם הבהיר של הפרחים משתלב היטב עם גוון עורה השזוף, יוצר ניגוד מרנין עין. נוזליה מטפטפים על הפרחים, משקים אותם, מפריחים אותם. שפתיה משוחות בצוף, טובות כל כך לנשיקה..

לעזאזל.

אני מנערת את ראשי, מנסה להשכיח את המחזה שנגלה אליי, להעביר את יופיו מנגד עיניי. הוא לא נשכח. חום עולה מירכיי, דוחק בי לשלוח יד, לספק את הצורך. כל שמתחשק לי הוא לקטוף את זר הפרחים מאיברה של האישה, למצוץ את הגבעולים ולחוש במתיקותה על לשוני, מעורבת בטעם צמחיה רעננה.

היד שלי רטובה, נעה בעדינות על איברי. אני נשכבת במיטתי, פותחת את המחשב ומניחה אותו על ברכיי. אני מקלידה במהירות, מחפשת את הצ'אט שמצאתי לפני כמה ימים. אצבעותיי רצות על המקלדת, יוצרות לי שם וזהות. מלכת האופל, אני קוראת לעצמי שם. מלכה אפלה ומשתוקקת, מלאת צרכים ורצונות. אני מציצה אל צג המחשב, נקודה קטנה מסמנת שנשלחה אליי הודעה חדשה.

'העבד המושפל שלך מחכה לפקודתך, מלכתי.' אני מתלבטת מה לענות, ואז מקלידה: 'מה תעשה בשבילי?'

'הכל.' מגיעה התשובה במהירות הבזק, 'אנשק את כפות רגלייך, אזחל אלייך, אתן לך לעשות בי כרצונך.'
אני מגלגלת את עיניי בקוצר רוח. התגובה משעממת אותי. אני רוצה יותר מזה, הרבה יותר מזה. הכניעה הזאת מאוסה בעיניי, מעושה כל כך.
אני הודפת את המחשב הצידה, נשכבת אחורנית על המיטה ומניעה בדחיפות את היד שבתחתוניי על הדגדגן. תנועת היד מתעדנת, ואני מנסה לשקוע בעולם הפנטזיה, להרגיש את הרטיבות מתגברת בין רגליי. חצי דקה ומתייאשת. שולפת את היד מהתחתונים, מוחה את נוזליי בבד חולצתי ופותחת שוב את המחשב.