נ"מ לוז
"זה הבית שלך?"
"אמ.. לא, אנחנו בניו יורק מנהטן, זה רחוק מהבית שלי, "
"אז אנחנו אבודות!"
"לא ממש, הייתי במנהטן פעם, עם אמא שלי לכבוד יום הולדתי, אני מכירה את המקום"
התקדמנו עד למקום בלי אנשים ועלינו על מטות הכישוף שלנו, הגענו לגבעה עם עץ אורן בודד עליה, רצינו לנוח אז נחתנו על הגבעה והתיישבנו מתחת לעץ האורן.
"המקום הזה מזכיר לי את היום שקטפנו פרחים יחד"
"את צודקת אמיטי הוא באמת יפה כמוהו"
ציירתי גליף צמח על האדמה באזור ודמיינתי ברחים יפים פורחים, הצמחים פרחו וקטפתי אותם.
.וואו הם אפילו יותר יפה מהפעם הקודמת" החמיאה לי אמיטי"
.תודה" עניתי ונתתי לה את הפרחים"
היא הסמיקה ונישקה אותי, החזרתי לה נשיקה, כשהתנתקנו ילד עם חולצה כתומה קפץ עליי ואיים עליי עם חרב, אמיטי זימנה גוש חיי ענק ועל פניו של הילד הייתה הפתעה, הוא עזב אותי לרגע אחרי שבדק שאין עליי שום דבר מסוכן (הוא לא מבריק אני מבינה הוא לא נגע בכלל במטות) ותקף את הגוש החיי, לקחתי את המטה שלי, עשיתי כישוף צמח והחרב עפה לו מהיד, הוא נראה מופתע אבל לא מפוחד, אמיטי גברה עלי וקשרה אותו בעזרת הסליים הדביק שלה.
"וואו ילד, מה יש לך לא עשינו לך כלום!"
"אני מצטער, המקום הזה די סודי, חשבתי שבאתם לתקוף"
"טוב אז לא באנו לתקוף, רק רצינו לשבת לנוח רגע"
את בת דמטר נכון?" שאל הנער המוזר"
הנהנתי למרות שלא הבנתי בכלל מה זה בת דמטר.
ואת... אני לא בטוח נראה לי האדס נכון?" שאל הדביל את אמיטי"
אמיטי גלגלה עיניים אבל הבינה שגררתי אותנו למשחק הזה.
"כן, אני בת האדס"
"שיאו מצטעררר.! חשבתי שאתן מפלצות או משו כזה"
אתה לא תקרא לי ולחברה שלי מפלצות שמעת אותי!" ענתה אמיטי"
"חברה... טוב כן מצטער, פשוט אנחנו מותקפים על ידי הרבה מפלצות"
YOU ARE READING
ביקור במחנה החצויים
Fanficהסיפור מתרחש לפני התבוסה של בלוס אחרי גאיה ולפני גורלו של אפולו. לילית ואידה מכינות שיקוי בעזרת דם הטיטאן בשביל למצוא דרך אחרת לחזור לעולם בני האדם, לוז ואמיטי בטעות שוברות את בקבוק השיקוי ונוצר פורטל לעולם בני האדם, לוז ואמיטי עברות דרך הפורטל אבל...
