מג מקפרי ואבן החכמים

מתברר שחיבה לרעלים עוברת במשפחה

החנות האחרונה מכרה שרביטים, היא נראתה נטושה, חלון הראווה היה מכוסה אבק ולא היה שלט. דרך מאוד לא יעילה למכור חפץ שכל קוסם חייב.

רייצ'ל נכנסה ראשונה, ויצאה אחרי חמש דקות עם מקל עץ דקיק וארוך, "עץ ערער ונימי לב של דרקון. למישהו יש מושג מה זה אומר?"

מיקורגל בחנה את השרביט החדש, "זה אומר שהשרביט עשוי מעץ ערער והליבה שלו מנימי לב של דרקון."

לאחר מכן ניקו קנה שרביט שהיה, 'אורן ואבקת פרסות ת'ארסטאל.'

הייזל קיבלה, 'עץ לוז ויהלומים מרוסקים.'

"מה זה יהלומים מרוסקים בכלל?" היא ניערה את השרביט כדי לבדוק עם היהלומים מרשרשים בפנים. "זה אפשרי?"

"תורך להיכנס." אמרה לי פרופסור מיקרוגל.

פתחתי את הדלת וכמעט נחנקתי מהאבק. קירות החנות היו מכוסים במדפי עץ רקובים שעליהם נערמו קופסאות ארוכות וצרות מקרטון.

בקצה החדר ישב זקן כפוף גב אל שרפרף שנראה שברירי.

הוא הרים אצבע רועדת ומקומטת, "מקפרי? מה? כן, משפחה מפוארת, אני זוכר את בלדונה, מגיעה לכאן, ילדה יפהייפיה היא הייתה, את נראית בדיוק כמוהה, אבל העיניים, העיניים של פיליפ."

החלטתי שהדבר החכם ביותר לעשות יהיה לשתוק, והזקן המשיך לדבר, "פיליפ היה ילד מוכשר, אבל מפוזר, הוא איבד את השרביט שלו כמה פעמים הלימודים שלו. בכל פעם הוא חזר אלי וקנה אחד חדש."

הזקן החווה בידו, סרט מדידה צהוב ריחף מהפינה, והתחיל להימתח למדוד איברים שונים בגופי.

הוא המשיך לדבר בזמן שהסרט מדד, "את בלדונה בחר שרביט אלון, ליבת בלדונה, כמובן, היא אהבה רעלים, הילדה."

נחמד, גם אני אוהבת רעלים.

"השרביט בוחר את המכשפה, את תצטרכי לנסות עד שתמצאי חן באחד מהם."

הסרט צונח על הרצפה כמו לפי פקודה, והזקן הוריד קופסה מאחד המדפים. "עץ הדס ונימי לב של חד קרן. פשוט תניפי את זה."

הנפתי, כלום לא קרה.

"עכשיו את זה." הזקן, (אוליבנדר, מיקרוגל אמרה ששמו אוליבנדר.) ונקב בסוג העץ והליבה.

הנפתי גם את השרביט השני, כלום.

המשכתי ככה עשר דקות בערך, עד שלבסוף נמאס לי, "למה אנחנו עושים את זה?"

אוליבנד נראה מזועזע, "השרביט בוחר את הקוסם! את חייבת לנסות עד שתקבלי אחד מתאים."

הוא הוציא עוד שרביט, "עץ אפרסק וליבת רוש, כן, המשפחה הזאת ממש אוהבת צמחים רעילים." הוא בחן את התווית שעל קופסאת השרביט, ופניו הלבינו, חששתי שהוא סוג של נדבק מניקו והופך עכשיו לערפד. "לא... זה לא יתכן."