‏עקשנית שלי ספר שני בסדרה

פרק 14

דנה

הנייד שלי מצלצל בפעם הרביעית הבוקר אך אני שוב ‏מתעלמת ממנו וחוזרת לישון,מנסה לפחות.
לא עצמתי עין כל הלילה.
מארק בילבל אותי מאוד.
אין לי מושג מה הוא רוצה ומה נכנס בו.
וחוץ מזה,אני מרגישה לא עצמי בגלל מה שקרה אתמול.
למה אבא החרא שלי היה חייב לעלות לראש שלי דווקא אתמול כשהייתי עם מארק?
תקופה שהצלחתי לא לתת לו ‏להשפיע עלי שוב..
אך נראה שבכל פעם שאני מצליחה הוא מצליח איכשהו להיכנס שוב פעם פנימה.
אבל למה?
חמש שנים שלא ראיתי אותו או שמעתי ממנו מאז שעזבתי את הבית.
נאלצתי לעזוב את שאנון לבדה איתו כי באותו הזמן שהיא הייתה עדיין שייכת לו לפי החוק ולא יכולתי לקחת אותה איתי,אפילו שמאוד רציתי בכך.
אך כל יום,בשעה קבוע אני מדברת איתה,לבדוק מה שלומה ושהוא לא עושה משהו מטופש.
אני אוהבת את אחותי הקטנה אך היא תמימה מאוד שמדובר בהורים שלנו.
שאנון לא יודעת מה באמת גרם לגירושים של הורים שלנו וככה עדיף שזה ישאר.
הטלפון שוב מצלצל.
אני גונחת בייאוש,קמה למצב ישיבה ומביטה לעבר הטלפון.
שאנון?
למה שהיא תתקשר אלי בשעה כזאת? מוקדם מדי בשביל שהיא תהיה ערה.
אני ממהרת להרים את הטלפון ומצמידה אותו מיד לאוזני.
"שאנוני,את בסדר?" שאלתי בדאגה.
היא מצחקקת בשקט ועונה,"ברור. למה שאני לא יהיה?" היא באמת שאלה את זה עכשיו.
אני נאנחת,"אז מה קרה?" נשמע לפתע רעשים כאילו היא הולכת לאיפה ואז דלת נסגרת.
"אמא פה" היא לוחשת.
הלב שלי מתחיל לדפוק במהירות מרוב לחץ.
אני קמה מהמיטה מיד.
"אבא שם?" שאלתי מיד.
"כן. ירדתי בשביל לאכול ארוחת בוקר לפני הלימודים,אבל נעצרתי כשראיתי את אמא ואבא במטבח" היא מסבירה.
"אבל מה שמוזר זה שהם לא מדברים בכלל. זה מלחיץ,דנה? מה יש להם?" היא שואלת בתמימות.
הלוואי שהייתי יכולה לספר לך למה.
אני נאנחת,נושמת עמוק ואומרת,"אני באה הבית. אל תצאי מהחדר שלך."
"איך בדיוק? זה כמעט שלוש שעות טיסה עד שיקגו. עזבי דנה,אני אלך ללימודים ופשוט לא התייחס אליהם כמו תמיד" היא מנסה להרגיע אותי אך זה לא מצליח.
כן היא צודקת איך אני המצאה עכשיו בדקה האחרונה טיסה לשיקגו?
זה בעיה.
"בסדר. אבל את חייבת להודיע לי שהכל בסדר,טוב?"
"מבטיחה." נאנחתי שוב,"יופי. תתקשרי אלי שאת מסיימת את הלימודים" עניתי ברוגע.
"טוב,אוהבת אותך אחות"
"אוהבת המון,שאנוני"
ניתקתי את השיחה,התקדמתי אל חדר הרחצה ונכנסתי להתקלח.
אחרי מקלחת טובה,אני יוצאת מחדר הרחצה אל המטבח,פותחת את המקרר ומוציאה משם ‏לזניה קפואה.
אני מכניסה אותה לתנור,מדליקה אותו ונשענת על האי מאחורי.
מליון מחשבות רצות בראשי כרגע ‏ואינני יודעת איך לעצור אותן.
מארק,אבא שלי,אמא ,שאנון ומרי.
מצד אחד אני רוצה מאוד לגלות מה גרם למארק ‏להשתנות לפתע ולשים עלי לב.  
ומצד שני אני רוצה לתמוך במרי ובחירות שלה בקשר סטפן אך משהו בתוכי אומר שהוא לא בסדר.
שהוא מסתיר משהו.
לא יודעת מה בדיוק אבל אני מפחדת שהוא יפגע בחברה הכי טובה שלי.
אך אני רוצה שהיא תהיה מאושרת,קשה לי להחליט כרגע.
מה שהכי לא ברור לי למה שאמא תחזור פתאום הביתה.
לא שמעתי ממנה או ראיתי אותה מאז שהייתי בת 12.
אז למה פתאום?
מה היא רוצה?
דפיקה על הדלת גורמת לי להתנתק מהמחשבות שלי ולהרים את ראשי לעברה.
מי זה עכשיו? ובעוד ראשון בבוקר.
אני מביטה לעבר השעון מעל התנור ורואה שהשעה כבר 9 בבוקר.
אני מתקדמת לעבר הדלת כשאני צועקת תוך כדי,"מי זה?"
"מארק. אני צריך לדבר איתך" אני נעצרת מיד.
מה הוא עושה כאן?! ממש לא הייתי מוכנה אליו עכשיו.
לעזאזל!
אני מביטה על מה שאני לובשת, ‏פיג׳מה מיקי מאוס בצבע ורוד ואני ממש לא רוצה שהוא יראה אותי ככה.
"רק רגע" עניתי בטון קצת גבוהה אך מיהרתי לרוץ אל החדר.
נכנסתי אל החדר הארונות,תלשטי משם גופיה לבנה ומכנסיים אפורים קצרים.
‏החלפתי את הפיג׳מה שלי בזריזות בהם,שחררתי את שערי הקצר ועברתי את אצבעותיי בשביל שהוא יראה טוב ולא מבולגן.
חזרתי אל הדלת,פתחתי את המנעול ומצאתי את עצמי מול מארק שלבוש בבגדי ספורט.
"היי" הוא אמר ושפשף את עורפו.
"היי,מה אתה עושה פה?" שאלתי.
הרגשתי מאוד מבולבלת כרגע גם בגלל אתמול וגם בגלל שהוא נמצא פה.
"את לבד?" הוא שאל בטון קצת קשוח ונכנס בלי לשאול אותי.
חצוף.
סגרתי את הדלת אחריו,נשענתי עליה ושילבתי את זרועותיי על חזי כשאני מביטה בגבו הרחב.
"כן.... מה אתה רוצה,מארק? ראשון היום. זה החופש שלי."
מארק מתקרב אל הספה ומתיישב עליה.
אני מרימה לעברו גבה.
מה הסיפור שלו? נראה שיותר מדי נוח לו.
כאילו המקום שייך לו ולא לי.
התקדמתי לעברו כשעל פניה מבט קשוח,"ברצינות מה אתה רוצ—?"
"את באה איתי לארוחת ערב היום" הוא קובע,לא שואל.
"מה זה?! על מה לעזאזל אתה מדבר עכשיו?" שאלתי בכעס.
למה הוא כזה אדיש! מה הקטע שלו?! הוא רוצה ‏לשגע אותי.
"אני לא באה איתך לשום ארוח—"
"את כן. אמא שלי חזרה לעיר ואני צריך שאת תהיי שם" אני ממצמצת מספר פעמים לעברו.
"מה אני קשורה לאמא שלך?!" צעקתי.
מארק מתרומם מהספה,מתקדם לעברי ולפני שאני מספיקה שוב למצמץ,הוא כבר מולי.
כורך סביב מותני את זרועו ומושך אותי צמוד לחזהו.
"הגיע הזמן שהיא תפגוש את אישתי לעתיד" הוא רכן לעבר פניי,לוחש בטון עמוק.
"מה?!!!" צווחה נפלטת מפי.