כנועה

4

ללא תחושת זמן, אני ממשיכה ללקק את הכוס שלה.
גניחותיה נרגעו מעט ועכשיו היא מתנהגת כאילו התרגלה לחלוטין לליקוקים המסיבים שלי.
היא גמרה בפי כבר מספר פעמים, הפסקתי לספור כמה לאחר הפעם השלישית.
צווארי כאב מהקשירה החזקה, ובכל פעם שניסיתי ללכת לאחור על מנת להסדיר את נשימתי, נחנקתי בחוזקה מהחבל וקיבלתי הצלפה חזק. במיוחד לגבי.
גרוני היה מלא ברטיבותה של הגבירה.
הטעם המתוק שלה מילא את פי במשך שעות.
לא הפסקתי ללקק אפילו לא לשנייה, התמכרתי לטעם הנפלא שלה.
למרות הכאבים בגרוני ובלשוני, לא רציתי להפסיק לעולם.
ליקקתי במהירות ובליקוקים קטנים, כמו כלבה מאולפת וטובה.
הכוס שלה התרטב עוד ועוד, נותן לי להתענג על טעמה המתוק.
רגליה של הגבירה כבר רעדו, אך היא לא אמרה לי להפסיק.
האישה ששמה שבע, חזרה לנקות את הרצפה, והגבירה מדי פעם צעקה עליה כשעשתה משהו לא נכון.
אך אני נשארתי במקומי.
קשורה ואזוקה.
כמו בובה.
כמו כלבה טובה.
מלקקת את הכוס המתוק של הגבירה.

מיד הרגשתי שוב את ההשפרצה הטעימה אל פי, כמו זרם צלול וחם, מתוק, ממכר.
בלעתי במהירות את הגמירה המתוקה והמשכתי ללקק.
כל פניי היו דביקות ורטיבות מרטיבותה, ואהבתי את ההרגשה הזאת.
אנשים עברו, הגבירה דיברה, דרשה, אכלה, צעקה, עבדה, ואני נשארתי במקומי.
מתעלמת מהכאב בברכיי, מהסחרחורת החזקה, מהרטיבות העצומה ומהצמרמורת בגופי.
התעלמתי מהכאב בלשוני, מהכאב בעיניי ובאפי, מהכאב בצווארי.

״שבע, תקראי למקס.״ שמעתי את הגבירה דורשת בקול צלול וקשוח, כאילו איני מלקקת את הכוס המתוק שלה בשגעון מוחלט.
״כן גברתי״ שבע לחשה בפחד ומיהרה לקום.
הדלת נסגרת.
נפתחת.
״הוא כבר מגיע גברתי״ היא לחשה ורעש הסקוץ׳ חזר.
הרגשתי את ציפורניה של הגבירה על גבי, מלטפות ושורטות מעט בזמן שאני מלקקת כמו כלבה טובה.
לא מוצצת מפני שלא הורתה לי לעשות כך.
״כן גברתי?״ אני מזהה את קולו של האדון בטוקסידו.
בהתחלה ראה אותי בתור נערה רגילה ומתוקתקת, ואילו עכשיו, הוא רואה את ברכיי הרועדות וגבי המדמם, צווארי הקשור מסביב לכיסא המלכה של הגבירה. ואת ראשי קבור בכוס המתוק שלה.
״בעוד כמה זמן הפגישה עם רואן?״ היא ממשיכה עם קולה הצלול ושורטת עוד את גבי.
״ב22:35 גברתי, עוד 20 דקות.״ הוא עונה כמו רובוט.
״הממ...הבנתי.״ היא עונה ומזיזה מעט את הכוס הממכר שלה על פי, ״לך מכאן.״ היא פוקדת לאחר שענה לה על מבוקשה.
״כן גברתי״ הוא עונה בכניעה.
דלת נסגרת.