I am sober

7

- היונג׳ין -

לאחר שכל החברים של פליקס הלכו, נשארנו רק שנינו, ישבנו על המיטה בחדר של פליקס, בשקט.

הנחתי את ידי על הברך שלו, והוא הניח את ידו על ידי.
״אני מצטער על מקודם.. ג׳ייסון אדיוט.״ פליקס אמר וגיחכתי.
״זה בסדר, בגיל שלנו כולם רוצים לעשות ׳שטויות׳ ולשתות אלכוהול.״ עניתי והוא הנהן.
״זו לא בעיה שלך שאני נפלתי עמוק מדי לתוך האלכוהול. זה גם לא אשמת חברים שלך, הם לא יודעים כלום על מה שעברתי עם זה.״
״כן.. אבל בכל זאת ביקשתי מהם לא להביא אלכוהול...״ פליקס מלמל בלחש.
״אוקיי. דיי עם הדיכאון. בוא נדבר על משהו יותר-״ניסיתי להגיד משהו, אבל אז הטלפון של פליקס השמיע רעש של הודעה, ופליקס מיד פתח את הטלפון.

״שיט.״ הוא אמר ולאחר מכן פער את עיניו בהלם.

״מה זה? מה קרה?״
״שיט שיט שיט!!״ פליקס זרק את הטלפון והתחיל להסתובב בחדר שלו בלחץ, קמתי וניסיתי לדבר איתו, הנחתי את היד שלי על כתפו, אבל הוא העיף אותי ממנו.

הוא התחיל להזיל דמעות.
״פליקס. תספר לי מה קרה.״ אמרתי בתוקפנות והוא הרים את הטלפון שלו והביא לי אותו.

הסתכלתי על המסך של הטלפון, מנסה להבין מה אני רואה.
אבל אז ראיתי. זה תמונה שלי ושל פליקס, מתנשקים ברחוב ממקודם.
מי לעזאזל צילם את זה? יש לפליקס סטוקר?

ואז ראיתי את הצ׳אט שממנו זה הגיע.
ראוון. ברור שזה הבריון הזה!

״פליקס, תרגע, הכל יהיה בסדר.״ אמרתי בשקט, וניסיתי להשמע רגוע בשבילו. אבל את האמת? לא הייתי רגוע בכלל. פחדתי. אני כבר מחוץ לארון. לא כולם בבית הספר יודעים, כי לא ממש דיברתי על זה. כן זרקתי משהו כזה לאוויר, אז בטח כבר יש שמועות. אבל בדיוק מזה אני מפחד. שמועות. אם יתחילו שמועות שפליקס גיי... זה יהרוס אותו. הוא לא מוכן לצאת מהארון עדיין, כמו שאני לא הייתי מוכן לפני שנה. ועכשיו אני מפחד שיקרה לו משהו רע. כי אני יודע איך זה מרגיש.

בסופו של דבר פליקס התיישב על המיטה, ופרץ בבכי חזק.
״פליקס, ראוון שמוק. אתה יודע את זה נכון?״
״מה זה משנה? הוא יפיץ את זה עכשיו בכל מקום. אני גמור..״
הוא החזיק את ראשו ובהה ברצפה.
״הוא סטוקר שלך או משהו כזה?״ שאלתי ופליקס הניד בראשו לשלילה.
״הוא גר כמה בתים ליד הבית שלי. לעזאזל. איך לא חשבתי על זה..״ הוא לחש ובכה.
״זה בסדר, הוא לא יעשה את כלום.״ עניתי, אבל לפי הטון שלי פליקס הבין שאני אפילו לא מאמין למילים של עצמי.
אז שנינו שתקנו.

״אני אטפל בזה, מבטיח.״ אמרתי ופליקס חייך. מחאתי את דמעותיו, וחיבקתי אותו. הוא השעין את ראשו על כתפי, ונשארנו ככה למשך דקות ארוכות.
״כדאי שנלך לישון.״ פליקס אמר ומשך את אפו.
״צודק.״ עניתי, ונשכבתי מתחת לשמיכה.
פליקס נשכב אחרי, וכיבה את האור. נשכב עם גבו אלי, וייבב בבכי.
״פליקס, אני יכול לחבק אותך?״ שאלתי והוא לא ענה.
לאחר כמה שניות הוא הסתובב אליי, וחיבק אותי.