התזמון שלי בחיים תמיד היה גרוע, בכל דבר. בתיכון, עד שנזכרתי לומר לג׳סיקה שאני מאוהב בה, היא כבר התחילה לצאת עם החבר הכי טוב שלי ולא יכולתי להיות איתה, גם כשהגיעה אליי שיכורה כדי לספר לי שהיא מאוהבת בי מאז כיתה י'.
בדיוק כשהתחלתי את התואר שלי במחנה הצבאי בניו יורק, אבא שלי נרצח.
אם זה לא הספיק, חצי שנה אחרי שהתחלתי טירונות אינטנסיבית בצבא האמריקאי, אבחנו אצל אימא שלי מחלה סופנית.
לא יצאתי עם ג׳סיקה, לא הספקתי להיות עם אימי בחודשים הראשונים של המחלה שלה, וכשאבא שלי נרצח במהלך מבצע, לא דרשתי את הפיצויים שלי מהמאפיה כמו שהייתי אמור לעשות, ומפני שאבא שלי היה בכיר, הפסדתי מאות אלפי דולרים.
עכשיו, כשאימא שלי בימיה האחרונים, סופרת את נשימותיה האחרונות, הוצבתי בתפקיד מעבר לאוקיינוס, רק שהפעם אני לא מוכן לפספס גם את מותה.
רק שאפילו בזה לא הצלחתי להיות מדויק. כמו בכל דבר בחיים, גם פה נפלתי והייתי צריך לשלם לא מעט פיצויים לממשל כדי לכסות את עלויות ההכשרה שלי.
מייד פניתי אל אותו בחור שגרם לאבי לעזוב את המשפחה, קילפתי מעליי את שכבות האגו וביקשתי ממנו שיסגור את החוב שלי לממשל ויגייס אותי לעבודה.
ביטוח הבריאות בארצות הברית יקר, כך שהייתי חייב שיכסה גם את הטיפולים של אימי. האיש שיבח את אבי ארוכות, העלה בחיוך זיכרונות מדברים שעשו יחד והייתי מעדיף לא לדעת עליהם, ואחרי שעה ארוכה קיבל אותי לעבודה וביקש שאהיה אכזרי לא פחות מאבי.
יצאתי מהשיחה הזאת בצמרמורת שטלטלה את כל גופי, אבל לפחות השגתי את מה שרציתי.
באותו היום הודעתי לאימי שאני לא מתכוון לעזוב אותה עד לרגע האחרון שלה. כשהעיניים שלה התמלאו בדמעות התרגשות, כל מה שעברתי היה שווה את זה.
הוצבתי כמאבטח הראשי של הבן שלו. זה לא שהיה לו אכפת ממנו יותר מדי, אבל הוא ביקש ממני להעמיד אותו במבחן ולחשל אותו, בדיוק כמו שאבא שלי היה עושה אם היה פה.
אם היה יודע שאבא שלי הועסק בארגון הביון האמריקאי במקביל לתפקיד שלו בשורותיו, כנראה הייתי זוכה ליחס אחר. כל עוד הסוד הזה יישאר קבור עם אבי, אני אמור להיות בסדר.
זה הבוקר הראשון בעבודה, הנשק של אבא שלי תקוע בחגורת מכנסיי, מתנה מהברון שרצה להבטיח שאכנס אל אותן הנעליים.
לראשונה זה שנים אני לובש חליפה שחורה במקום מדים, וכשאני מגיע מוקדם בבוקר, אני מייד פונה אל חדר התדריכים.
זה מוזר, להיכנס אל האחוזה המוקפת גדר חיה ומצלמות אבטחה, לא נותנת לאף אחד הזדמנות לדעת מה קורה בתוכה. עשיתי את זה עשרות פעמים, אבל מסיבות שונות בתכלית.
ביום שבו אבא שלי נכנס אל הבית הזה הוא החל להתנתק מחיי המשפחה שלו. זה היה הדרגתי. בהתחלה הוא עוד היה פוגש אותנו מדי פעם, ובסוף הוא כבר נשאב לעבודה לחלוטין ורק סיפק לנו גב כלכלי וביקר מדי פעם, בחגים.
זה היה אירוני שהיום, היום שבו אני נכנסת לבית הזה, זה היום שבו אני שם את חיי המשפחה שלי בעדיפות ראשונה.
