random

הקדמה

אוקייייייי, אז יצאנו לדרך. בהצלחה לכולנו. תהנו בקריאתכם.ן XOXO

לוסי התרוממה במהירות במיטתה בעודה מתנשפת בכבדות, כאילו בדיוק סיימה לרוץ. אבל זאת לא הייתה סתם ריצה. היא רצה ממישהו. משהו.

היא הזדחלה מבעד לשמיכה העבה שכיסתה אותה בתחילת אותו לילה, אשר כעת הייתה משוכה ממנה, בעקבות כל התהפכויותיה בשנתה.

שינה מלאה בסיוטים.

שוב.

היא נאנחה והלכה בכיוון חדר האמבטיה, רועדת כולה, חושבת שבכל רגע היא תראה דמות עומדת מאחוריה בהשתקפות המראה שהייתה תלויה במסדרון.

לוסי נכנסה מבעד לדלת, מנסה לפתוח ולסגור אותה בשקט ככל שיכלה, ונעמדה אל מול הכיור הנמצא מצד ימין של החדר. היא פתחה את הברז ונתנה למים לזרום במשך כמה שניות, ולאחר מכן ניערה את ראשה ושטפה את פניה במים הקרים כקרח.

כשהתרוממה להביט בבואתה שבמראה, ראתה את פניה העייפות, את השקיות מתחת לעינייה הכחולות הכהות, שנראה היה שראו מספיק בחייהן.

היא עצמה את עינייה, וכשפקחה אותן היא כבר לא ראתה את עצמה.

דמות רקובת פנים עמדה במקומה. שערות ראשיה המעטות היו בצבע שחור כעורב, כתפיה שמוטות וראשה מוטה הצידה, כמו ברכת שלום מוזרה ללוסי.

לוסי קפצה במקומה ורצה במהירות חזרה לחדרה, לא מנסה כבר לשמור על שקט כמו מקודם. זה כבר לא היה משנה. סיוטיה התעוררו לחיים, וכעת הדמות המככבת בהם רודפת אותה.

דמה פעם באוזניה כאשר נכנסה מעבר לדלת חדרה, והדליקה את האור, מקווה שזה הדבר שיבריח את הדבר הזה הרחק ממנה.

כעת הייתה שכובה במיטתה, ראשה מונח על הכר שעדיין היה מכוסה בזיעה קרה.

היא ניסתה להסדיר את נשמותיה, להסביר לעצמה שהיא רק דמיינה את כל מה שהלך בחדר האמבטיה, שהדמות בעלת העיניים החלולות קיימת אך ורק בחלומותיה.

היא כמעט הצליחה להירגע לחלוטין כשיד גרומה משכה את שמיכתה מעליה, גורמת ללוסי לצרוח בבהלה.

אבל צרחתה לא נשמעה. הדמות הזאת, שלוסי חשבה כדמיונית, הצמידה כף יד אחת לפיה וסתמה אותו בחזקה. לאחר מכן הושיטה יד נוספת ושברה בעזרת שתיהן את מפרקתה של לוסי.

לא היה עד כדי כך גרוע, נכון ? אם יש לכם.ן הערות/הארות/הצעות לשיפור וכו', אל תתביישו להגיב ולהביע את דעתכם.ן (גם אם דעתכן היא שעד עכשיו זה היה דווקא סבבה לגמרי).

*הערה- ההקדמה הייתה קצרה כי... טוב, כי היא רק הקדמה. אני יודעת שהפרק הבא יהיה ארוך יותר בוודאות, רק תעדכנו אותי אם שווה לי בכלל להמשיך לכתוב אותו, או שכדאי שאני אעבור לסיפור אחר.