אני מכורת דאבי והוקס תתבעו אותי
---
דאבי עמד בקצה גג הבניין, משקיף על העיר מתחתיו, להבות כחולות מרצדות בקצות אצבעותיו. הוא הסתכל על הלהבות בקור ושנאה המחשבות שלו נודדות אל העבר השנוא שלו זה שהוא מעדיף לשכוח. לפתע, קול מוכר קטע את מחשבותיו.
"מתכנן משהו או סתם נהנה מהנוף?" הוקס שאל, נוחת ברכות לידו.
דאבי חייך, חצי מזלזל חצי מסתורי. "תלוי מי שואל. אתה כאן כדי לרגל אחרי או בשביל החברה?"
הוקס גיחך, נשען לאחור על המעקה, מביט בו באדישות. "אני כאן בשביל עצמי. חשבתי שתהיה זקוק לחברה מגניבה."
"אתה חושב שאתה כזה מגניב, אה?" דאבי קרא, עיניו נוצצות באור הכחול של להבותיו. "מה אתה חושב שאתה יכול להציע לי?"
הוקס לא התבלבל. "אני מציע את הכנפיים שלי ואת הלב שלי, אם תרצה. אבל אתה, דאבי, נראה לי שאתה מעדיף לשרוף כל מה שנוגע בך."
דאבי צחק צחוק קצר וקשה. "אני שורף, כן. אבל לא כל אחד יכול לעמוד בחום הזה."
הוקס התקרב, מבטו ממוקד. "אני לא מפחד מכוויות, דאבי. השאלה היא, אתה מוכן לנסות לא לשרוף הכל?"
הם עמדו זה מול זה, מרחק נגיעה. המתח באוויר היה מוחשי כמו החום מהלהבות של דאבי. הוקס שלח יד ונגע קלות בכתפו של דאבי, לא מפחד מהחום.
"יש בך משהו, דאבי," הוקס אמר בקול שקט, אבל בטוח. "משהו יותר עמוק מהכעס והלהבות. אולי הגיע הזמן שתראה את זה."
דאבי הביט בו, מופתע לרגע מהכנות בעיניו של הוקס. הוא הרים יד והניח אותה על ידו של הוקס, הלהבות נרגעות. "אולי," הוא אמר לאט, "אולי יש משהו שאתה רואה שאני לא."
הוקס חייך חיוך קטן, ניצחון קל בעיניו. "אולי זה הזמן לגלות."
---
כן... לא אחד מהטובים שלי... אני מתנצלת🫣
תדמיינו שזה ביקום מקביל כלשהו שבו זה מתאים... אולי זה יעזור
מי כאן עוד אוהב דאבי והוקס?
