have we met before?" - hyunlix fanfic"

פרק 1

"כואב לי הראש כל כך..." באנגצאן התלונן בפעם העשירית ואחז בראשו, מקווה שהכאב יעבור מהר. "אם לא היית שותה כזה הרבה אתמול כנראה שלא היית סובל עכשיו" פליקס אמר וציחקק. 

באנגצאן גילגל את עיניו והטה את ראשו לאחור, "שמעתי שיש בחור חדש שמגיע לעבוד כאן" הוא אמר, מנסה לשנות נושא שיחה והביט על פליקס בחייוך ממזרי, "אומרים שהוא חתיך" הוא המשיך ואמר בשובבות. 

"גברים לא כל כך מעניינים אותי" פליקס אמר וחייך אליו. באנגצאן נאנח ונשען על ידו, "לא כיף איתך פליקס, יש לך מזל שאני אוהב אותך, אחרת לא הייתי מסתובב איתך" הוא פיהק. פליקס גילגל את עיניו ונשען גם הוא על ידו כשהוא מסתכל על באנגצאן, "אם אתה כל הזמן תדבר רק על גברים, אנשים יקבלו ממך רושם לא טוב, במיוחד כשאתה מדבר על זה בעבודה" הוא אמר והניד את ראשו לשלילה כאות אכזבה.

באנגצאן החמיץ את פניו, "אתה כבר יודע שלא אכפת לי מרושם, אני רוח חופשייה" הוא אמר בסרקסטיות והפנה את מבטו למנהל שנכנס בדלת של החדר, גורם לפליקס להפנות את מבטו גם הוא. "פליקס, באנגצאן, תגיעו בבקשה למשרד שלי" המנהל אמר וסימן להם עם ידו לבוא אחריו.

פליקס ובאנגצאן קמו מהכיסאות והלכו אחריו לכיוון משרדו, הם התיישבו ליד שולחן ארוך כשבקצה פינתו התיישב המנהל. "בשביל מה קראת לנו אדוני?" פליקס שאל כשהוא יושב זקוף והסתכל ישירות אל תוך עיניו, גורם לבאנגצאן לצחקק מהרצינות של פליקס.

"אתם כבר מודעים לכך שאתם קבוצה של שני אנשים, כשאמור להיות בכל קבוצה שלושה אנשים נכון?" המנהל ענה ישירות על שאלתו של פליקס. פליקס הביט בבאנגצאן שמבטו השתנה ממתבדח לרציני, והחזיר את מבטו למנהל, "כן אנחנו יודעים, אבל בשביל מה אנחנו כאן?" פליקס שאל בשנית.

המנהל חייך ונשען על הכיסא עם גבו, "אתם תכירו בעוד כמה דקות את העובד החדש שיצטרף לקבוצה שלכם". באנגצאן קם מהכיסא בדרסטיות, "אנחנו מסתדרים טוב מאוד לבד אדוני" הוא אמר בקול רם. פליקס התקרב אליו בכעס ואחז בחולצתו, מסמן לו לחזור לשבת, "מה אתה עושה? תשב!" הוא לחש, גורם לבאנגצאן לקלוט את הסיטואציה ולשבת בחזרה.

"אני מבין שאתם מסתדרים טוב לבד, אתם הצוות הכי טוב שיש לי כאן. אבל בכל צוות אמור להיות צלם, כתב ומראיין. אם שלושת התפקידים לא קיימים, אין לנו סיפורים מעניינים, ואם אין לנו סיפורים מעניינים, אין מה לפרסם." המנהל עצר את דבריו וקם ממקומו, מתקדם לעבר באנגצאן ושם את ידו על השולחן, קרוב אליו. "ואם אין לנו מה לפרסם, מה יקרה אז, באנגצאן?" הוא המשיך ושאל, גורם לבאנגצאן להירתע מעט מהקרבה שלו. "אם לא יהיה מה לפרסם, אז?.. החברה תיפול?" הוא אמר בהיסוס, "כן! בדיוק! וזה למה אנחנו צריכים קבוצה מלאה, ולא רק את שניכם" המנהל אמר בקול רם ולפני שחזר למקומו, נתן מבט חודר לעיניו של באנגצאן.

כשהמנהל התיישב במקומו, שקט שרר בחדר לכמה דקות. עד שטריקת דלת שברה את אותה שתיקה שוררת וגרמה לשלושתם להסתכל לאותו כיוון שממנו בא הרעש.