לוז היא נערה צעירה בת 16.
מאז שהיא גמרה את יחסיה עם באשה שהתגלו בסופו של דבר יחסים עם ניצול רב, היא נכנסה לדיכאון, חרדות וחרדה חברתית.
וילו הייתה החברה היחידה שלה, שבאמת הבינה אותה.
אמיטי בת 16, היא עברה לתיכון של לוז וגם...לאותו כיתה.
אמיטי ישר...
היום זה היום הראשון בכיתה השנייה בתיכון וכבר נמאס לי מהשנה הזאתי? וואו הפעם זה היה ממש מהר... שנה שעברה נמאס לי מהחיים מתי שהבנתי שבאשה בגדה בי, שאני הייתי רק שחקן במשחק המרושע שלה. עכשיו אני לא מבינה איך לא שמתי לב שאני הייתי כלום ושום דבר בשבילה, שהיא הייתה מאוד רעילה בשבילי, ושפשוט, לא עבדנו ביחד. בכל מקרה כל החופש הזה הייתי סגורה בבית שלי כשאני קוראת את ספרי אזורה 100 פעמים במקום לקנות ספרים חדשים. אני פשוט ממש אוהבת פנטזיה. וילו ניסתה להרגיע אותי, למלא אותי בשקרים שהכל טוב ושאני אכיר חברים חדשים ואהנה השנה. כמובן שאני לא מאמינה בזה. אני מעדיפה להישאר לבד עם החרדות שלי ולהמשיך לחיות בתוך דיכאון אחד ענק. זה יותר מזכיר אותי...
_____________________
"לוז תתעוררי את תאחרי לבית ספר!" אימי צעקה לי, היא הייתה חמה ואוהבת אבל אף פעם לא ראתה שאני פשוט בודדה בעולם הזה ושום דבר לא יוכל לעצור את זה. התעוררתי בבהלה מהחלום שהייתי בו, ואז נאנחתי שנזכרתי שיש בית ספר. "אני קמה!" צעקתי לה מלאה בחרטה על החיים ועל זה שאני התעוררתי. -שיחה מ'וילו'- עניתי. "מה?" שאלתי חוסכת במילים. "תרדי עוד 15 דקות למטה אני מסיעה אותך היום" וילו ענתה לא טורחת לשנות לי את המצב רוח, היא יודעת שאין טעם. "כן המפקדת!" אמרתי ושמעתי את וילו מגחכת מהצד השני של השיחה. -השיחה נותקה- הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים. גם קצת להבריש את השיער הקצר שלי. לא לוקח לי יותר מ10 דקות להתארגן כי אין לי כל כך למה, זה רק בית ספר לא חתונה! הלכתי לארון למצוא משהו לשים ולקחתי את הבגדים האלו:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני ממש אוהבת בגדים צבעוניים שהתאימו לאישיות האמיתית שלי. אבל בדרך כלל אני נראית כמו בן אדם מבאס ועצוב. שמתי את הנעליים שלי ולקחתי את התיק עם האוכל והמים שארגנתי כבר אתמול ויצאתי מהבית. -שיחה מווילו- "אני כאן" וילו אמרה נשמעה עליזה מה שלא הפתיע אותי כל כך. "בדיוק יצאתי" אמרתי לה וסגרתי את דלת הבית. "הו הינה את!" אמרתי בהתלהבות. -שיחה נותקה- נכנסתי לרכב של וילו והסתכלתי עליה. היא לבשה את הבגדים האלו
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מה שמאוד התאים לאופי שלה. וילו היא בן אדם שמאוד מחובר לטבע והצבע האהוב עליה הוא ירוק. אז זה לא הפתיע אותי שהיא לבשה את זה. נסענו בערך 10 דקות וראינו את הבית ספר שלנו. וילו החנתה את האוטו בחניון בית הספר ששימש לילדים ולמורים. יצאנו מהאוטו ונכנסנו למבנה. איבדתי כל עניין בעולם שראיתי אותה. התחלתי לראות שחור ונשמתי נשימות כבדות. למה דרכינו נפגשות שוב? למה דווקא היא.
רגעעע!!!! ספויילרים לפרק הבא:
"היא קפואה?!?" מה?!? היא בהתקף חרדהה!!!" "תעשי משהווו!!!!" "מה אני יכולה לעשות?!?!?" "תחזירי אותה למציאות! בבקשה"
