משחק מטורף

פרק 1- המשחק

אשלי
משחק צמוד נגד נבחרת
USA Ice Hockey National Team.
הנבחרת קשה והמשחק היה קשה, פעם ראשונה שנותנים לקבוצת בנים ולקבוצת בנות לשחק אחד נגד השנייה.
בסיום המשחק לחצתי את היד לקפטן של הקבוצה היריבה, ידו הייתה חמימה ומזיעה מהמשחק הארוך, לא היה לי אכפת שאני נוגעת ביד יותר מזיעה ממני.
לא ראיתי את פניו, הן היו מוסתרות מאחורי הקסדה, לא ידעתי מי הוא אבל ידעתי שברגע שהיידים שלנו נאחזו זו בזו קרה משהו, סוג של ניצוץ, מין ברק שמנע ממני להתרכז מכל מה שקרה ברקע, אפילו לא היה אכפת לי שניצחנו, רק אותו איש היה חשוב.
"אהה אני מצטערת" אמרתי והשתחררתי מהאחיזה כשהבנתי שאני לוחצת לו את היד כבר מעל דקה.
הוא יצא מהמגרש במבוכה והלך להוריו שחיכו בשורה הראשונה, כל משפחתו שמחה בשבילו למרות ההפסד המייגע נגד הקבוצה שלי.
משפחתו עודדה אותו, גרמה לו לשמוח גם אם בתוך תוכו הוא היה עצוב, הוא היה כזה קרוב לניצחון, היה תיקו, הוא עמד מול השער, הדיסקית הייתה אצלו, הייתה לו פריצה, הוא כיוון ו... הדיסקית כבר לא הייתה אצלו, חטפתי את הדיסקית כמה שיותר מהר, רצתי לכיוון השער, הייתי מצד ימין, במקום הכי לא נוח אבל ניסיתי ובמזל הצלחתי.
יצאתי גם אני מהמגרש, הולכת לחברתי היחידה, הוריי לא באו למשחקים, הם ניסו לשכוח אותי, מבחינתם לא הייתי הבת שלהם.
כבר התרגלתי לשטויות שלהם.
התרגלתי לזה שמגיל 10 הייתי חוזרת לבד הביתה.
התרגלתי לזה שההורים שלי אמרו לי מגיל 0 שאם אני לא אעבוד איתם הם יגרשו אותי.
אז לפני שהם גירשו אותי אני גירשתי את עצמי.
"אומייגאד! אני פשוט לא מאמינה! איך חטפת לו! היית מושלמת!" יוליה, חברתי צעקה בקול בזמן שאני מורידה את הציוד.
שתיתי מים, ניגבתי זיעה מפניי והלכתי לדבר עם המאמן שלי.
"כל הכבוד בנות! עבודה טובה!" המאמן שלי צעק ברוסית. "אתן משתפרות! כרגע ניצחתן את אחת מהנבחרות הכי טובות בעולם של גברים. אני גאה בכן מאוד! ועכשיו אתן יודעות מה זה אומר: אחרי שניצחתן את הנבחרת הזאת אנחנו נעבור לנבחרת הבאה, זה יהיה יותר קשה ויותר מעייף אבל אני בטוח שאנחנו נצליח לעבור גם את זה! מעכשיו כמות האימונים בשבוע שלכן גדלה, אנחנו נתאמן ארבע פעמים בשבוע ואימון אישי אחד בימי שישי או שבת. אנחנו נעשה הכל בשביל לנצח נכון?" כולן הנהנו, חיבקו אחת את השנייה והלכו למשפחות שלהן.
אני ויוליה הלכנו לביתנו, היא נהגה באוטו האדום שלה ואני ישבתי לידה, במושב ליד הנהג.
בשנייה שהגעתי הבייתה נכנסתי להתקלח, הורדתי את הבגדים מגופי בזמן שאני שומעת את יוליה צועקת מבעד לדלת.
"אשלי! מתקשרים אלייך!"
"מי זה?" צעקתי גם אני.
"לא יודעת.. המספר לא מזוהה" היא החזירה צעקה.
התקלחתי הכי מהר שיכולתי, יצאתי מחדר האמבטיה עם שלוש מגבות על גופי, אחת על השיער, אחת על פרק הגוף התחתון ואחת על פרק הגוף העליון.
הלכתי לעבר הטלפון שלי, 13 שיחות שלא נענו ו22 הודעות שלא נענו.
התקשרתי בחזרה לאותו מספר והוא ענה תוך שנייה.
"שלום? מי מחפש אותי? " שאלתי, סקרנית, אולי סוף סוף הוריי נהיו אמיתיים והחליטו להתקשר אליי.
"זה כריסטופר, מהמשחק היום"
איש בעל קול נמוך דיבר.
"סליחה שאני לא מבינה אבל מי?" עדיין לא קלטתי מי זה.
"כריסטופר, הקפטן של הקבוצה היריבה, לחצתי לך את היד היום אחרי המשחק" הוא ענה כאילו זה מובן מאליו.
"איך קיבלת את המספר שלי?" שאלתי, מפוחדת.
"זה לא משנה, תוכלי לבוא היום בשעה 18:00 לבית הקפה? זה שצמוד למגרש שהיום שיחקנו בו?"
"אוקיי... " עניתי מבולבלת