משחק מטורף

פרק 11- הבעיות שלי

כריסטופר

הלכתי לחדר של אשלי והתיישבתי על המיטה לידה. "מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה אותי, כנראה שהיא עדיין כועסת.

"את יודעת שאני לא רציתי להיות היורש של אבא שלי, ראש המאפיה נכון? את יודעת שזה לא בשליטתי? בגיל 13 וחצי. חצי שנה אחרי שאבי סיפר לי על העבודה שלו החלטתי שאני לא אלך אחריו בתפקיד. הוא מאוד כעס. הוא השתולל. הוא רתח מזעם עד כדי כך שחשבתי שהוא עומד להרביץ לי וזה קרה. אבי היה מכה אותי כל יום כל הזמן בגב. זה די מפתיע שאני שחקן הוקי למרות הצלקות נכון? בגיל 15 אבא שלי הבין שהוא צריך להחליף שיטת אלימות. הוא חשב זמן רב עד שהוא מצא רעיון טוב: לדקור אותי עם סכינים. בגלל שהוא היה ראש המאפיה היו לו הרבה סכינים בבית. אמא שלי פחדה ממנו, מאבא שלי, היא לא עשתה כלום. גיל 17 וחצי. ארבע שנים סבלתי את המכות שאבא שלי הביא לי וכל זה בגלל מה? בגלל שאני לא רוצה להיות ראש המאפיה? זאת הסיבה שלא רציתי להיות ראש המאפיה. בגלל האלימות הזאת. אבא שלי מצא דברים חדשים שבגלל זה הוא היה מרביץ לי. ואם הוא לא היה מוצא הוא היה ממציא. בגיל 18 ברחתי מהבית. אם הייתי בורח יותר מוקדם כנראה שזה לא היה קיים" גמרתי לדבר והראתי לה את הצלקות שעל הגב שלי ועל הרגליים. אשלי הסתכלה עליהן במבט רחום וחיבקה אותי, נזהרת לא לגעת בצלקות. אהבתי את הרגע הזה. חיבקתי אותה גם. וישבנו ככה במשך כמה דקות.
"מה דעתך שנצא מהבית? נלך לאיזה מקום? אולי לים? אולי למסעדה? או לקניון בכלל?" שאלתי אותה.
היא הנהנה. יצאתי מחדרה, נתתי לה להתלבש. הלכתי גם אני להתלבש. כשאנחנו היינו מוכנים לקחתי את האוטו השכור ונסעתי למסעדה איטלקית על החוף. דיברתי עם המארחת כמה דקות.
התיישבנו על יד שולחן קטן בסוף. קיבלנו תפריטים, בחרנו מנות ואכלנו בשקט.
אחר כך ירדנו לים. הורדתי את החולצה. למדתי לא להתבייש בצלקות שלי כי הן חלק ממני. הן חלק בולט ממני.
גם אשלי הורידה בגדים כי מתחת היה לה בגד ים. ראיתי שהיא קצת מתביישת בגוף שלה אבל היא קפצה למים בלי דאגות.
שחינו והפרצנו מים כל הלילה.
לפנות בוקר חזרנו לדירה רטובים וקפואים אבל שמחים מאוד.
הלכתי לחדרה.
"לילה טוב אשלי"
"לילה טוב כריסטופר" היא אמרה וחיבקה אותי בפעם השנייה היום. לאט לאט החיבוק הפך לנשיקה לוהטת ומתוקה. פיה היה רך ונעים והיא ממש ליטפה את פי. עכשיו הבנתי כמה אני באמת אוהב אותה