היום בבוקר, אחרי חודשים רבים שלא, סוף סוף הצלחתי לכתוב, גם אם רק מעט.
לא כתבתי כלום על השבעה לאוקטובר, לא יכולתי.
זה טרי, זה עצום ואין מילים נכונות לתאר, אף מילה לא מספיקה, כמו לנסות לתאר את החלל החיצון.
הקטע מבוסס על המציאות במאה אחוז, זה בדיוק מה שקרה לי הבוקר בשעה שבע וחצי בבוקר בדרך לבית הספר. בלי הגזמות, בלי להוסיף דברים כדי שזה יהיה מתאים יותר, רק האמת.
כתבתי את הקטע הזה כמה שניות אחרי שזה קרה.
מה קרה? הנה:
..........................................................
ילד ג'ינג'י עולה לאוטובוס ואיתו ילדון ג'ינג'י, בבירור אחים.
הם מחזיקים ידיים ומחפשים מקום לשבת בין ים האנשים.
פניהם הקטנות כמו מראה זה של זה - מי הייתי לא מזמן ומה אהיה עוד מעט, כל כך דומים.
על התיק של אחד ציור כדורגל, על תיק של אחד באטמן.
וליד הבאטמן, ליד המילה ''שם'', כתוב ''ירדן ב.''.
ואני לא יודעת מה מכל זה הכי אירוני.
השם ירדן? שם המשפחה שמתחיל באות ב'? הבאטמן? שני הקטנטנים הג'ינג'ים?
אולי בכלל זה שהיום ה7.10.
שום רגע לא יכול להזכיר, לשרוף את הלב מבפנים, כמו לראות פתאום שני מתוקים ג'ינג'ים מחייכים ולחשוב על אותן התמונות בכיכר החטופים.
שנה חלפה, והם עדיין שם.
מי יודע איפה, מי מודע למצבם.
עד מתי הלב שלי יירעד למראה שיער כתום?
...................................................................
למקרה שמישהו לא הבין חלקים , הנה הסבר - הכוונה היא למשפחה החטופה, משפחת ביבס: האב ירדן, האם שירי, הילד אריאל (בן ארבע בזמן החטיפה), והתינוק כפיר (בן תשעה חודשים בזמן החטיפה).
הילדים הם ג'ינג'יים, שיער כתום ויפה, וזה הפך להיות מין סימן היכר.
אחת התמונות שלהם כמשפחה שפורסמה היא תמונה של כולם עם פיג'מות תואמות של באטמן, ובפורים אריאל התחפש לבאטמן.
..........................
מקווה שעד הפרק הבא כולם יהיו כאן.
המדינה תרעש בחגיגות, הלב יהיה שקט.
בתקווה לימים שקטים יותר בקרוב.
ತ_ತ. .
YOU ARE READING
~אותיות🦋~
Short Storyספר זה הוא הדרך שלי לנסות לצאת ממשבר כתיבה ארוך ומעצבן! ಠ﹏ಠ יעלו פה קטעי כתיבה, סיפורים קצרים, שירים וכל דבר שאכתוב ｡◕‿◕｡ אשמח שתגיבו מה חשבתם על כתיבותיו ואפילו עצות שלכם כיצד לצאת ממשבר כתיבה! (◍•ᴗ•◍)✧ מקווה לצאת ממשבר הכתיבה ומ...
