נ.מ. נווה
"נווה דיי" היא אמרה "למה דיי?" "כי אתה אפס" "אוו איזה אמיצה" אמר תמיר "נראה אותך אמיצה אחרי זה" אמרתי והוצאתי מפית עם סם מכיסי "אתה אמרת שבא לך לבקש סליחה!" היא כמעט צעקה אבל תמיר שם לה יד על הפה "בואו נלך לפה" אמרתי ודחפתי את דפנה לגן שעשועים הישן שם "דפנה דפנה דפנה" "מה יעזור לך להגיד את השם שלי?" "אני זה שמדבר כאן ברור?!" צרחתי "כע" "ועכשיו רציני יותר!" "כן נווה..." "יופי" "יופי" "את חוזרת אחריי?!" "את חוזרת אחריי?!" "דפנה דיי עם המשחק הזה!" אמרתי בעצבים זה גם ככה מעצבן אותי שאני לא יכול להרדים אותה ברחוב "ואם לא בא לי" תפסתי במפרקי ידיה "איי דיי" "תמיר תסתום לה תפה" "ככה את רוצה את זה ככה תקבלי את זה אם את מחר בבוקר לא בבית זה הסוף שלך" אמרתי ושיחררנו אותה "תמות" היא אמרה דחפה לי פתק ליד והלכה 'ידעתי שאתן תיהיו כאן בכיפור אז הנה אצלחתם אני אמורה להתעלף 2 דקות אחרי שזה קרה תודה לכם' "פאק חייבים לעזור לה" "למה נווה?" שאל תמיר הראתי לו תפתק עבר דקה וחצי משהיא עזבה
עבר 2 דקות "כוסאמאשלה" צרחתי שהיא הרימה שלט עבדתי עליכם ואצבע שלישית
(בוקר יום כיפור)
"שלום לך" אמרתי לדפנה שירדה למטה לבית כנסת
