״יותר חזק!״ היא צעקה כשנדחפתי לתוכה.
הצמדתי את פניה למכסה המנוע של מכוניתה וניסיתי להשתיק את גניחותיה.
הדפתי והגברתי קצב, משחרר כל טיפת זעם שהייתה בי.
הידקתי את אחיזתי בצווארה והחזקתי אותה כך שאני מזיין אותה מאחור, לא רואה את פרצופה.
גניחותיה מילאו את האוויר ורק הדפתי חזק יותר כדי שפאקינג תשתוק.
״אודי...״ היא נאנחה.
חשקתי בשיניי ודחפתי כך שהיא נאלצה לקחת אוויר לריאותיה.
״תסתמי את הפה.״ נהמתי.
היא נאנקה וגבה התקמר.
הרכב זז, נע עם כל תנועה שלי.
האוויר היה כלוא בכלוב צלעותיי, מסרב לצאת אל היקום.
שערה החום היה נראה כל כך מזויף למה שאני מנסה לדמיין, אך אני נוזף בעצמי על כך שבכלל נדדתי אל מחשבותיי.
זה החל להימאס עליי.
בדרך כלל לא לוקח לי זמן לגמור, אבל משהו פאקינג מנע ממני.
אז דחפתי כמו חיה, מזרז את האורגזמה שעולה על גדותיה וגניחותיה של שרון רק התגברו.
התפוצצתי אל תוך הקונדום, היא קימטה את גבה ונאנחה בקול.
התנשמתי מהמאמץ, יצאתי והורדתי ממני בזריזות את הקונדום.
שרון עדיין מתנשמת על מכסה המנוע, מנסה להכניס את שדיה בעלי הפטמות השחומות לתוך חזייתה.
אין לי שום דבר נגד ציצים, אבל שלה היו רחוקים ממה שאהבתי.
לא מבחינת גודל, הם פשוט לא היו יוצאי דופן.
קשרתי את הקונדום והכנסתי אותו לכיסי.
סגרתי את רוכסן המכנסיים שלי והיא כבר הייתה לבושה בחלקה.
״אתה רוצה אולי לבוא אלי? יש לי בית ריק ואני יכולה לגמול לך...״ היא זמרה והושיטה את ידיה ללטף את חזי.
מיד התרחקתי והוצאתי את מפתחות הרכב שלי מהכיס.
״לא תודה. אני צריך ללכת.״ אמרתי והפניתי לה את גבי.
לא לאחר הרבה זמן היא תפסה אותי ונאלצתי להסתובב אליה.
עיניה הירוקות הביטו בי והגוף שלי הביעה אפס רגש כלפיה.
היא לא הייתה מיוחדת.
היא לא הייתה היא.
היא לא הייתה.
״אוקי, אתה רוצה ללכת מחר אולי למסעדה? או משהו בסגנון?״ היא שאלה.
מילאתי את ריאותיי באוויר והבטתי בה.
״תקשיבי, חשבתי שהבנת כי הסברתי את עצמי ברור מאוד. אני לא עושה את הדברים האלה, אל תצפי ממני לאסוף אותך בשמונה ולקחת אותך למסעדה, את יודעת מה? אפילו אל תצפי ממני לזיין אותך שוב. אבל שמעתי שרגב מחפש שפנפנה חדשה. תנסי אצלו.״ אמרתי בפנים חתומות ובפעם השנייה הלילה, הפניתי אליה את גבי כששמעתי את השתנקותיה מאחור.
״אתה רציני? אתה אפילו לא יכול להיות פאקינג נחמד לגבי זה? זה הפתרון שלך, לזרוק אותי ישר אחר כך?? אפילו לא להגיד לי לכתוב לך שהגעתי הביתה בשלום?!״ היא צעקה.
״את גרה מאתיים מטר מכאן, אל תצפי ליותר ממה שמגיע לך, טיפשה.״ צעקתי.
לא טרחתי להמשיך לשמוע את צעקותיה ונכנסתי אל הג'יפ השחור שלי.
נאנחתי, בדקתי את הנייד שלי ושמחתי לראות שהשעה שתיים לפנות בוקר.
הייתי פאקינג עייף, מותש, כל דבר שיכול לתאר את מערכת עצביי.
התנעתי את האוטו ונסעתי לכיוון ביתי.
הבית שלי כן רחוק מכאן ונאלצתי לנסוע דרך החורשה.
אני חייב שעות שינה.
זה היה הזיון הכי נוראי בחיים שלי.
