אזהרת טריגר התעללות פיזית, הזנחה.
עבר
אודי
"הוא שוב הבריז היום מהבית ספר! את ידעת את זה נכון? ואת לא סיפרת לי..."
"אני נשבעת לך שלא ידעתי, ארז, בבקשה אני מתחננת. אני לא ידעתי."
"אז איך את מסבירה את השיחה מהמחנכת שלו לילך?! הא?? מישהו אחר ענה במקומך? תעני לי!" צעקה נשמעת מלמטה ואחריה קול חבטה.
"ארז בבקשה, קשה לו בכיתה. הוא שונה, תן לו קצת זמן להסתגל..." אימי בכתה וייללה.
לא ראיתי כלום, אבל שמעתי הכל.
וממה שאני כבר מכיר, היא נתלית לו על הרגל ומתחננת בפניו שלא יכה אותי, שוב.
"הילד הזה לא שונה, הוא כפוי טובה!! ואת מגנה עליו! איפה הוא? את מחביאה אוו ממני? אה, לילך? זה מה שאת עושה?" עוד חבטה נשמעת מלמטה.
משחתי באפי בשקט, לא מזיל אפילו לא דמעה אחת.
אני אל זוכר את הפעם האחרונה שבכיתי, אולי לפני חצי שנה, אולי יותר.
למדתי שיטות לא לבכות כשהוא מעניש אותי, אם הייתי בוכה, הוא היה מכאיב לי יותר, כי גברים לא אמורים לבכות.
אני לא יודע מה קרה היום.
נכנסתי בשער, וכולם הסתכלו עליי מוזר.
