לא דמיון אך לא מציאות

נ.ב מאדי- קריפית, אובססיבית.

{שלום! זו הכותבת. לא העלתי את הפרק מכיוון וגילו לי בעיה רפואית. אני עם טיפולים כבר תקופה ארוכה. ובבדיקות מרובות בבתי חולים. אשתדל להעלות את הפרקים במהרה. תשמרו על עצמכם ועל הבריאות הנפשית והפיזית שלכם! מי שצריך/צריכה לדבר מוזמן לפנות אליי באינסטגרם של הספר! אוהבת המון ותהנו בהמשך הקריאה!}

הייתי מאחוריו ושילבתי את ידי כדי שלא יראה את אגרופיי שהשתלבו מעצבים וקנאה.
״קוראים לה מיה?״
הוא נבהל, כאילו הוא לא ציפה לי.
״מדליין! אלוהים ישמור, את לא נורמלית!...״
-״לקחת את זה כתשובה חיובית לשאלתי?״
הוא נראה חיוור למדי.
״מה?... אה.. כן. קוראים לה מיה..״
צחקתי כמו שלא צחקתי הרבה זמן, הוא לא הבין מה קורה ואם להיות כנה גם אני לא הבנתי.
״זה לא מה שאת חושבת. היא פשוט מישהי שסחרתי..״
-״האמת שזה בדיוק מה שאני חושבת.. היא הזונה הפרטית שלך?...
אין פלא שקוראים לה מיה..״
הוא הבין ישר על מה אני מדברת. אני בטוחה שגם אתם.
הוא לא צחק אך הוא לקח את ידי והכניס אותי חזרה אל הבית.
הוא היה עצבני כלכך. הוא לא צחק אפילו קצת על הבדיחת מיה קאליפה..
״את משוגעת?״ -״יש אומרים..״
חשבתי שהוא מתגרה בי אבל הוא היה רציני מדי עבור בדיחות וחיוכי ירד בשניה עד שהבנתי שהוא הסתכל על גופי ופרצופו נהיה אדום.
״זו פעם יחידה ואחרונה שאת יוצאת לרחוב עם הסט הזה!״
-״אוקיי.״
-״אוקיי?״
הוא שאל.
״אני מעדיפה את הסט הבורדו בכל מקרה..״
-״לכי לחדר שלך!״
הסתכלתי עליו במבט רציני, הוא היה כלכך פטתי...
״אני מניחה שהתכוונת לחדר שלך..״
הוא היה עצבני כל כך.
הוא עלה במדרגות והלך לחדרו. הוא טרק את הדלת בחוזקה.
אני לא מצליחה להבין אותו.
הלכתי לחדרו ופתחתי את הדלת, הוא היה ללא חולצה, רק הטרנינג השחור.
יושב על המיטה.
״מאדי תקשי-״
קטעתי את דבריו ואמרתי
״אפשר להשתמש במקלחת?״
הוא הסתכל עליי לשניה, המום.
״כן בטח.״
הוא אמר והלכתי מהחדר אל המקלחת.
נכנסתי ופתחתי את המים, התיישבתי על האסלה הסגורה ואוברטינקינג השתלט על מוחי.
ישבתי שם חמש דקות ודמעות עזבו את עיניי.
ואז נזכרתי בחשבון המים שנייט הולך לקבל וקמתי במהרה.
בדקתי שהמים לא חמים מדי והזרם היה כל כך חזק שלא שמעתי את הדלת נפתחת.
הסתובבתי אל כיוון המראה כדי להוריד את סט התחרה וראיתי אותו עומד בשילוב ידים.
״אתה משוגע?״ אמרתי. ולמרות שנבהלתי הייתי מאוד אדישה.
״אני? מאוד. אבל יש לי תחושה שאת קצת יותר לא נורמלית ממני.״
הוא צדק.
״יש בך משהו קריפי.. אובססיבי כזה.״
-״אני? כי אתה זה שעומד מולי כשאני רוצה להתקלח.״
הוא בא להתגרות בי והתקדם לעברי.
״אתה בטח חושב שכולן מאוהבות בך או משהו..״
-״רובן...״
מי שמדבר.
״מממ... מעניין אם זה הפוך..״
-״מה הפוך?״
הוא שאל בסקרנות.
״אתה מאוהב בי או משהו?״
הוא רצה לענות מפאניקה אך קטעתי את דבריו עוד לפני שהתחיל.
״כי הגניחות שלך בבוקר מכיוון המקלחת די מעידות על כך.״
-״את נכנסת להתקלח או שאני אכנס?״
-״פעמיים ביום עומד לך? חשבתי שזה רק בבקרים...״
הלוואי ויכולתי להעביר את הפרצוף שלו דרך כתיבה.
פתאום הוא הוריד את הטרנינג ונשאר עם בוקסר.
״רואה? לא עומד לי.״
-״אה אז אתה סתם מסריח?״
הוא גילגל עיניים ויצא מחדר המקלחת.
נעלתי אחריו והורדתי את הסט אל מול המראה.
משהו בלראות את זה גרם לי לאוברטינקינג מסוג אחר.
רק שהפעם היו לי פנים לדמיין בפנטזיות האלו.
התקלחתי במשך חצי שעה עד שהראש שלי הסתחרר ועיניי ראו שחור.
סגרתי את המים שמתי עליי סט תחרה ויצאתי אל המטבח כדי למזוג לי כוס מים אך היא הייתה מוכנה על האי ומאחוריה גבר גבוהה ונאה פלוס ללא חולצה ועם עיניים כחולות שהיו הלוק היום יומי שלבש.
לא שהייתה לו ברירה אחרת..
הוא הסתובב.
״תשבי. שלא תתעלפי פתאום.״
הקשבתי לפקודתו והוא נראה מופתע למדיי.
שתיתי את המים ושאלתי ״מה הקטע של השרשרת? היא לא קצת נשית?״
-״היא של אמא שלי. בלי שאלות על זה.״
אוקיי אדון האופל.
״נושא רגיש?״
-״נושא שלא עינייך.״
חששתי על חיי.
״דרך אגב..״
-״הממ?״
הוא עבר נושא מהר.
״הסט הבורדו באמת מחמיא לך.״
הוא בהה בחזה שלי על החזיית תחרה השקפקפה.
״אתה לא בן ארבעים או משהו?״
-״אאוץ׳!...״
הוא התהלך אל המקרר והוציא מהסלט שהכנתי לו כמה שעות קודם לכן.
״אי אפשר אפילו להחמיא לך בלי שתרדי עליי?״
-״יש להחמיא ויש להחמיא לנערה בת 16 כשאתה בן ארבעים.״
-״אני בן עשרים.״ הווווווו... אופסי.
״לא נראה״ מדליין תסתמי את הפה המטומטם שלך!
״תודה לך.״ -״בבקשה.״ מה יש לי?!
״אז.. המיה הזו.. באמת רק זונה שלך?״
-״סוג של. זה כבר נהיה מורכב.״
הם יצאו יחד. אני מרגישה את זה.
״רוב הזמן נשארנו בבית לשבועות שלמים כדי להיות יחד. כנראה גרם לה לחשוב שאנחנו זוג.״
הו. הם לא יצאו בכלל.
״אתם לא.״ אמרתי את זה כעובדה במקום לשאול, מה קורה לי למען השם? כאילו שתיתי ג׳ריקן של שמפניה ואני לא שולטת על מילותי לידו. אני לא אוהבת את זה.
״את מסקרנת אותי מדליין.״
-״ובכן סלח לי נייטאדו רוס שזה לא הדדי במיוחד.״
זה היה מאוד אבל מאוד הדדי. רציתי לדעת מה בו גרם לי לא לשלוט בעצמי.
״היית נותנת לי לחקור אותך קצת?״
-״מה זאת אומרת?״ שאלתי.
המחשבות שלי רצו קדימה לאלף שנות אור מאיתנו.
יכולתי להרגיש אותו תופס בצווארי ובמותניי.
״אני יכול לשאול אותך שאלות? לא פולשניות מדי.. רק כדי להכיר בך יותר.״
הו.. כמובן... שאלות.....
״אני לא רואה סיבה למה שלא.״
-״מעולם לא היית עם גבר אבל אי פעם היה לך אקט מיני מסוג כלשהו?״
אולי מחשבותי לא סתם עפו רחוק..
״כן. אתמול בלילה.״
-״ממממ.. כן... זה היה מעניין מאוד. די טוב אם את שואלת אותי..״
-״לא שאלתי.״
מדליין. תפסיקי להתגרות בו כבר!
״מדליק כשאת ככה..״
הוא אמר את זה והסתכל בי ישירות.
״כן?״
-״כן..״ הקול שלו היה כל כך סקסי..
״היו לך פנטזיות מניות בעבר?״
נעמדתי על רגליי והוא התרחק מהאי. לבוש בטרנינג השחור שלו שמשום מה גרם לו להראות כמו הומבוי מה שהיה די לוהט.
״היו.. עדין יש״
-״מה הכי גדולה שלך?...״ לומר לו? לא לומר לו?
זה יכול לגרום לסיטואציה.. אבא לא יאהב את זה.
אבל אבא גם מכר אותי למשרדי איטליה.. נייטאדו נראה כל כך טוב כרגע...
הוא התקרב אליי. לומר לו? או פשוט להמציא שקר?..
יש מצב שמה שאני רואה כסקסי ישמע לו כאילו אני מטורללת וסוטה.
נערה בגילי לא אמורה להכיר בדברים האלו.
אבל מה אוכל לעשות שהספרים הכי טובים הם של רומנטיקה?
יותר סוטה, יותר טוב, לא?
אני סוג של מאבדת את עצמי ממחשבות שחוזרות על עצמן.
מה אגיד לו? אמת סוטה או שקר חלומי?..