לבד

פרק 1

"אוולין!! אוולין!!" אחי הגדול לוקאס צעק לי מלמעטה. "מה לוקאס??" צעקתי בחזרה מהחדר שלי, עדיין במיטה שלי. "תסתכלי בשעון שלך" הוא אמר, מה הוא רוצה עכשיו?... קמתי מהמיטה שלי והסתכלתי על השעון מעורר שלי. 

השעה שמונה וחצי?!, אני מאחרת לעבודה!, רצתי מהר לחדר שירותים שבדירה שלי ושל לוקאס, ציחצחתי שיניים ואספתי את שיערי השחור החלק לקוקו מתוח. לאחר מכן רצתי לחדר שלי והחלפתי בגדים לחולצה שחורה צמודה וטייץ ארוך שחור, ככה כל העובדים בבית הקפה צריכים להתלבש. 

"לוקאס אתה מוכן???" צעקתי לו בזמן שירדתי מהמדרגות, ראיתי אותו יושב על הספה מוכן. "יאללה בוא אתה הבטחת לי שתסיע אותי לעבודה" אמרתי לי שהגעתי לספה והוא גילגל עיינים בתמורה, אידיוט.

אני ולוקאס יצאנו מהדירה שלנו היישר אל המכונית של לוקאס, אין לי רישיון נהיגה אז אני צריכה או ללכת ברגל לעבודה או שלוקאס יסיע אותי, ולמזלי היום הוא חייב לי טובה. הגענו לעבודה שלי. בית קפה קטן באמצע תל אביב עם אווירה כפרית למרות שהוא בעיר. יצאתי מהמכונית של לוקאס ונופפתי לו לשלום, הוא התחיל לנסוע ואני הלכתי לבית קפה.

"היי ביאנקה" חייכתי לאחת העובדות שם שבמקרה החברה היחידה שלי בעבודה, הלכתי לקחת חלוק עבודה חום ושמתי אותו עליי. "איזה שולחן לקחת?" שאלתי את ביאנקה. "שולחן שלוש" היא השיבה, אמרתי לה סבבה והלכתי אליו, בשולחן היה אמא חד הורית וילדה שנראתה בת 4. "שלום מה תרצו להזמין." שאלתי, האמא אמרה שתיקח סלט יווני והילדה לקחה שניצלונים וצ'יפס. "עוד משהו?" שאלתי והם אמרו לא. זה היה קצר. חזרתי לביאנקה וחיכיתי ליידה.

"אז... מה את עושה?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עלי במבט של 'סתמי ת'פה שלך'. "יום רע?" אמרתי ושמתי את ידי עם הכתף שלה והיא הנהנה. "אני אחליף אותך" אמרתי וחייכתי אליה חיוך מנחם. זה נראה כיאילו היא הייתה צריכה אוויר. "באמת? את תעשי את זה? תודה! תודה! תודה!" היא צרחה מהתרגשות וחייכתי ובזמן שניערה אותי.

******

נגמרה לי המשמרת סוף סוף! כבר הגיע השעה 10 בלילה והרחוב עדיין היה מלא באנשים, למה אני מצפה? זה תל אביב. הלכתי ברגל בית המוני האנשים מנסה למצוא פינה שקטה עד שמצאתי סמטה חשוכה בין שני בניינים, זה לא נראה המקום הבטוח ביותר אבל לא היה בו אף איש אז זה מספיק. 

הלכתי והתיישבתי על אחד הארגזים שהיו בסמטה, לפתע נשמעו צעדים באים לכיוון שלי, מהר התחבאתי מאחוריי הארגז. היה שם שניי גברים, אחד עם שיער שחור ועיינים כחולות כהות והשני ברונטי עם עיינים ירוקות, שנייהם לבשו שחור.

"אני שונא את תל אביב בשעות האלו" אחד מהאנשים אמר, הזה עם השיער השחור. "ספר לי על זה" הברונטי הגיב. זה לא שיחה כל כך מעניינת... "אז... איפה אתה רוצה להחביא את הגופה?" עייני נפערו למשמע אוזניי, גופה?! ואמרתי שזה לא שיחה מעניינת. אני חייבת להתחמק מפה, אני לא רוצה להיות מעורבת. "אתה פשוט יכול לשים אותה שם." הגבר עם השיער השחור אמר והברונטי לקח שקית שחורה שבפנים נראה כיאילו שוכב שם בן אדם. אומייגד, אני חייבת להתחמק מפה!.

התחלתי לזחול בין ארגז לארגז, נזהרת לא להשמיע רעש. הגעתי לארגז האחרון ונשענתי עליו, הארגז השמיע קולות חריקה מוזרים ונפל. שיט! מהר קמתי על הרגליים והתחלתי לרוץ, מה עוד יכולתי לעשות? "תתפוס אותה!" אחד הגברים אמר והברונטי התחיל לרדוף אחריי, אוולין זה יהיה זמן מאוד טוב להיזכר בשיעורי התעמלות שלך!!. אף פעם לא הייתי רצה טוב וממה שראיתי הברונטי יודע לרוץ מהר. הוא מייד השיג אותי וחסם לי את הדרך. "תן לי לעבור מטומטם!" צרחתי עליו אבל הוא לא זז, במקום זה הוא שם את ידו על אפי מה שסתם לי את דרכי הנשימה והדבר האחרון שאני זוכרת זה שהתעלפתי.

אז זה היה הפרק הראשון! מקווה שאהבתם! ואם יש לכם הערות אשמח לשמוע!🤙🏼🤍 (דרך אגב עם הקטע של המסעדה לא נראה לכם הגיוני זה בגלל שאני אף פעם לא עבדתי בבית קפה חח)