קמתי משנתי ליום חופשי מעבודה. אני פוקחת את עיני ומסיטה מבט לעבר שעוני המסמל כי עכשיו 11:00 בבוקר. כאשר אני מזיזה את מבטי מטה ממנו אני מבחינה בכרטיס הסטודיו שקיבלתי אתמול מלורן.אני קוראת את הכתובת ומבינה שהמקום נמצא רק שני רחובות ממני ומחליטה לצאת לבדוק מה המשמעות.
אבל מה אני אומר לבנות? חוץ מזה שאני לא רוצה להכניס אותן לתסביכי יתר, הן לא ידעו מעולם שרקדתי.
קמתי ממיטתי וניגשתי לארוני הלבן ובחרתי באחת משמלותי.
פתחתי את דלת חדרי בתקווה שהבנות ישנות או אינן בסביבה אבל כמובן שהדבר לא יקרה נכון?
"לאן את הולכת?" שאלה מילאן "חשבתי שזה היום החופשי שלך" הוסיפה ונסה "תראי איך היא לבושה ונסה, ברור שהיא לא מתכוונת ללכת ככה לעבודה" פנתה מילאן לחברתנו השלישית "אני..אמ.." לא ידעתי מה לומר, כל המילים הסתבכו לי בראש עד שהסטתי את מבטי לדבר שונסה מחזיקה בידה, חבילת קורנפלקס. "קניות, אתן יודעות, צריך" אמרתי לבסוף "כן אבל היום יום שלישי,אמצע שבוע" התבלבלה מילאן "נכון.." נתקעתי "אבל יש דברים ששכחנו לקנות ואני די צריכה אותם למשהו שאני מתכננת להכין" "טוב תהני בובה" אמרה ונסה ובדרכה לסלון ונשקה ללחיי. הצלחתי.
אני עומדת מול הכניסה של סטודיו הריקוד. אני מסתכלת שנית בכרטיס שהיה בידי ומהנהנת לעצמי כשאני מבינה שזהו המקום.
אני פותחת את הדלת ומתנגש בי אוויר קר של מזגנים, ההפך המוחלט של החום המורגש מחוצה לו.
בצעדי הראשונים כמעט מתנגשות בי שתי ילדות שרצות אחרי כלב נובח. ברקע אני שומעת את שירי הבלט הקלאסים, אלו שלא אהבתי במיוחד לשמוע, אך חוץ משירים אלו אני שומעת קול אחר, לא שיר אלא שיר בלייב (שקורה כרגע) בקול גברי. אני הולכת אחרי הקול ונכנסת למסדרון קצר שכל צעד שאני מתקדמת בו אני שומעת את הקול מתגבר יותר ויותר.
כאשר אני מגיעה לסופו של המסדרון אני מבחינה בדלת שהיא פתוחה בקצת ומבינה שממנה מגיעה המוזיקה. אני פותחת אותה לאט לאט, מנסה לא לעשות שום רעש. כאשר אני מרימה את עיני מידית הדלת אני מבחינה בברנד, הבחור שפגשתי עם חברותי כשרק נחתנו פה.
הוא סיפר לי שהוא הגיע לכאן בכדי לשיר, אבל לא חשבתי שזה יהיה רציני. כנראה טעיתי.
אני חושבת שנהנתי קצת יותר מדי לשירו,וכאשר הוא סיים התחלתי למחוא כפיים ולצעוק לו. כן, שכחתי איפה אני נמצאת באותו רגע.
האדם שישב וכיוון את קולו של רד עד לפני רגע קם ממושבו וכנראה שרק עכשיו מבחין בי.
"מי את?!" הוא שואל בקול מפחיד "הא..אני.." "היא איתי" הציל אותי רד "אסור לך להיכנס לפה, בבקשה תצאי" אמר אותו סבאלה "א..אני..אה..טוב.." משום מה לא הצלחתי להוציא מילים מפי כאשר עמדתי מולו.
יצאתי מהחדר וישר אחרי יצא ברנד "היי קיילי חכי" עצר אותי כשהתכוונתי ללכת "הו, היי רד" הסתובבתי אליו "מה את עושה פה?" שאל מופתע "את האמת, אני לא יודעת ממש" "מה..מה זאת אומרת" הוא התבלבל "זה הביא אותי לפה" הוצאתי את הכרטיס והראתי לו "הא אוקי מצאת כרטיס וחשבת לבוא לראות את המקום. מה קשה להסביר" הוא ציחקק והתחיל ללכת לאורך המסדרון "לא, לא מצאתי אותו. קיבלתי אותו" "מה זאת אומרת" הוא עצר "זאת אומרת שמישהו מוזר הביא לי אותו, ומשום מה חשבתי על זה ובאתי לפה" "מה מישהו מוזר"
שלום חמודים שלי" נפתחה הדלת מימננו וקול יצא ממנו
"אמא?" הייתי בהלם
מקווה שאתם נהנים/נהנות עד לפה.
אני יודעת שהסיפור אמור להיות על וואן דיירקשן והם אמורים היו כבר להופיע. אל דאגה זה יקרה בקרוב ומצטערת על כך
YOU ARE READING
Lucky Destiny
Fanfictionכשחולמים להגיע לנקודה מסויימת אף פעםמלא תוותרו עליה,לא תסתפקו בכמעט. אבל כשאתם מצליחים להגיע לנקודה הזאתי ולקבל עוד המון תוספות וקינוחים העולם שלכם נראה מושלם...או...שלא ממש..
