אני לא יודעת מה טוב יותר. שהצלחנו למצאו עבודה או שונסה כבר לא מתווכחת בעניין הדירה.
שבוע שעבר התחלתי את עבודתי החדשה כמלצרית במסעדה די מכובדת ומוכרת בכל רחבי הארץ. מילאן החלה לעבוד בתור עורכת מגזין נחשב הודות התאמת בצבעים הנהדרת שלה. ונסה עוד לא מצאה אך היא הבטיחה לנו שהיא תמשיך לחפש.
"תארגני שולחן לשלושה" אמרה לי ניירוס חברתי לעבודה אשר עומדת בכניסה לקבלת הלקוחות הנרגשים שמרשים לעצמם להיכנס לכאן ולהוציא מזומנים חופשי. "בואו אחרי" אמרתי בקול הכי נימוסי וחמוד שיכולתי להוציא.
די הופתעתי מההתעקלמות המהירה שלי פה. אפילו הבעלים החמיאו לי על כך. בשבוע שעבר מאז התחלתי, הצלחתי שלא לשבור דבר או לשפוך מרק חם על אחד הלקוחות,כמו חוויתה של סיפה מנגד עיני. היא חטפה צעקות רבות,ואני כמובן לא רוצה להזכיר לבוס את הוצאת הקול והעצבים הרבים שיצאו מגרונו.
הצלחתי להשיג מספר תשואות ומחמאות על דברים רבים,כן,במיוחד על המראה,משהוא שאני לא אוהבת שמגזימים בדיבורים עליו. המון מבחינים שאני לא מהאזור,אולי בגלל המבטה ואולי בגלל הפנים. אך הם לא מצליחים להניח את האצבע על נקודה מסויימת.הצלחתי לקבל כמה פתקים מנערים ואפילו מבוגרים ששירתתי אותם.אוח זה היה דוחה. למרות שהיו כמה שיכלתי ללכת עליהם כי הם נראו טואווב.
"אלו הם התפריטים שלכם. אני יחזור בעוד מספר דקות כדי לדעת מה בחירתכם" סיבבתי את גבי והתחלתי ללכת בזמן שהבחור מהשולחן צייץ "תודה מותק" כן זה קצת גועלי שבן אדם מבוגר ממך אולי בעשור מגלגל את זה בין שפתיו בכוונה אלייך,אבל צריך להתרגל גם אליהם.
"קיילי שומעת" עצרה אותי סיפה לפני שהתישבתי בכניסה למטבח לנוח לרגע. "כן,הכל טוב?" שאלתי "מצויין.רק תקשיבי. פעם בחצי שנה הבוס מארגן ערב מיוחד ככה כשיש לו מצב רוח טוב. בעוד יומיים,בשישי בערב, מארגנים פה ערב קריוקי" "קריוקי?" התפלאתי. ממתי מקום בעל רמה גבוה כלכך יגיע למצב של שירה בציבור עם זיופים רבים. האמת,מזל שאנו לא נמצאים בישראל. אחרת היינו צריכים לסבול שירי דיכאון מזרחיים עם ערסים שמנסים להיות אייל גולן הבא.
"את יכולה להביא איתך משפחה,עד שלושה נפשות " "בעניין המשפחה,לא ממש יש לי פה" הזכרתי "זה בסדר שאני אגיע עם שתי חברות טובות?" "נכון אמרת לנו" היא נזכרה "אני לא חושבת שיש למנהל בעיה עם זה" "תודה סיפה" חייכתי. "שטויות,ממילא היית יודעת על כך בעוד כמה שעות" היא המשיכה את דרכה למטבח לאזור השטיפת כלים לאחר שאספה את הכוסות מהעמדה שלה.
התישבתי וסימסתי את הדבר לבנות בקבוצת הוואצאפ של שלושתינו עד "אוי עברו כבר יותר מחמש דקות,ההזמנות" שנזכרתי בלקוחות.
YOU ARE READING
Lucky Destiny
Fanfictionכשחולמים להגיע לנקודה מסויימת אף פעםמלא תוותרו עליה,לא תסתפקו בכמעט. אבל כשאתם מצליחים להגיע לנקודה הזאתי ולקבל עוד המון תוספות וקינוחים העולם שלכם נראה מושלם...או...שלא ממש..
