אליסון :
בסביבות הבוקר שחררו אותי הביתה והביאו לי טופס שאני לא חייבת להשתתף בשיעורי ספורט שבועיים אז אני זכיתי . "אני ישלח לקיילב את הרחוב בו אני גרה ,הוא בא לאסוף אותי כדי שאוכל לומר לאבא שלו תודה " יוצר נכון מלמלתי לעצמאי ,כבר מתחילה להראות משוגעת .
/ הי ,הרחוב שלי הוא קוד וואלי (עמק הכביש) ....[שלח]. .. ... .
לאחר שעה היה רעש של מכונית ואז דפיקה בדלת פיתאומית ,מיהרתי ללמטה ופתחתי לקיילב את הדלת ,רק שזה לא היה הוא . "מייקל?!". מייקל ניצב. מולי עם חיוך פרוע וענקי מישהו היה שמח במטורף. הסתכלתי סביב שום זיכרון של קיילב ." כן קיילב שלח אותי להביא אותך הוא היה צריך לעשות משהו בדקה אחרונה ." ושוב החיוך עלה מקצה לקצה ."אבא שלך לא בא איתך?" מייקל שאל כשלקחתי את הגקט והמטפחות שלי מהשולחן מול הכניסה ." לא ,הוא היה צריך לעבוד " עניתי במהרה ."אוקיי,שנילך " "כן אחריך" ונעלתי את הבית .
"הנסיעה די ארוכה ,קיילב ואני גרים בצפון העיר אזז" . הנדתי בראשי ונתנתי חיוך צדדי קטן . "את הולכת לאנשהו אחר כך ?" מייקל שאל בפיתאומיות מוחלטת . "לא למה " בהיטי בו מחכה לתשובה שלי ,מה כבר בוא יכל להגיד ? . "סתם , התלבשת ממש חמוד היום ,את יפה ." מיד הסמקתי ואמרתי תודה ,לא הבנתי מה חמוד או יפה בחיבוק שלי אני חובו שה כרגיל לפי זכרוני ,טייטס אפור ומגפי עור לבן חולצה שחורה עם ציור של כף יד לבנה וגקט בד לבן שיש לה כובע פרוותי ,ההיתי לוקחת צעיף אבל הפרווה והשער שלי דאג לזה במקום .
לאחר נסיעה של שעה הגענו,היה לקיילב בית מעט יותר גדול משלי הבחוץ שלו היה מעץ חום כהה וחצר ענקי ,ממש כמו קו׳טג קטן ביער .
"הי מר קלאוד ,זואת אליסון הילדה שהצלת היא בא להגיד תודות ." מייקל סיפר לו את הכול וכבר לא היה לי מה לומר חוץ מ-" תודה ,באמת תודה אני לא יודעת מה ההיתי עושה עם אתה ואבי לא היו מגעים בזמן ." אמרתי ממש מהר והמשפחתי את ראשי כאות תודה . ( כמו היפנים)
"אין צורך לומר לי תודה ,בבקשה כנסו אל תעמדו בקור שבא מהדלת ." הוא אמר עם צחוק קטן ושיפשוף בצבערו.נכנסנו למטבח מעט קטן עם חלון ענקי שמשקיף על היער הוצעה בחצר האחורי שלו ."איזה יפה " לחשתי לעצמאי אבל כנירא שמעו אותי כי מייקל ציחקק ומר קלאוד אמר תודה . " באמת תודה לך . " אמרתי שובצת ישבתי יחדו עם כולם בשולחן האוכל הקטן ."אין צורך באמת ,לא צריך להודות לי ,את האמת אני מרגיש יותר אשם מאשר גיבור ,אחרי הכול אני זה שהפנית אותכם ליער ." הוא שיפשף שוב את האחורה של ראשו והשפיל את ראשו מטה .אין לי מילים באיך להודות לו והוא לא מקבל אותם מה עוד אוכל לעשות ."איך את ,שמעתי ששיחררו אותך היום בבוקר ." האדון שאל ."שלומי בסדר באמת שכן ,לא היה עלי אף שריטה סתם היה לי קר מאוד ואבא שלי הגזים " "בטח נרדמתי בשלג " מלמלתי לבסוף , כי לא יכלתי להסביר שהיתעלפתי מלראות זאב ענקי,הבושה אוכלת אותי גם ככה .
מר קלאוד ומייקל המשיכו לדבר איתי אבל כבר לא שמעתי מילה ההיתי מרוכת מידי בזאב הענקי שיצא כרגע מהיער לחצר האחורי שלהם. " הזאב מאתמול " נעמדתי במהרה ומה עוצמה הכיסא עף לאחור ,כולם בהו בי אבל כבר לא שינה לי ,הם ניסו להרחיק אותי מבחוץ כשהבינו על מה דיברתי ,מייקל תפס בזרוע שלי דקה לפני שיצאתי לבחוץ ומביטויים היה רציני מידי .לספתא קיילב נכנס מהדלת האחורי ונבהל מלראות את כולנו פו ."קיילב ,קיילב הזאב מאתמול זה שסיפרתי לך על הוא בחצר ראית אותו " שאלתי מתקפצת ומצביע כמו ילדה קטנה ,קיילב היה המום מההיתנהגות שלי . " א..א..את ר.אית אותו עכשיו " הוא שאל בדימום מוחלט ולא ברור "כן מה אתה לא ראית? " שאלתי בעדי יוצאת לבחוץ ומסתכלת סביב ולא רואה זכר של הזאב " הוא היה פו לפני רגע ..ואז אתה .. ועכשיו.. הממ" . התחלתי לגמגם ולהרגיש סחרחורת ,תפסתי במצחי והמשכתי להגיד את המילה הארורה הזו " הממ" . שוב ושוב עד שקיילב ומייקל תפסו בי לפני שהתעלפתי ."א..אני בסדר .,נירא לי "התיישבתי על האדמה הלבנה משלג ,מייקל הניח עלי את הגקט שלו כך לא אתקרר. "לא ההית צרכה לראות את זה " קיילב די גם לעצמו ונפל לשלג טופס בשערו ."זה בסדר בן" אביו ניחם אותו ממשהו שלא הבנתי . ישבנו זמן מה שם בשקט רק הדימומים שלי ושל קיילב נשמעו בחצר ואז ,הוא עלה את מבטו עלי והסתכל עמוק לעייני " אולי...יכול להיות .,לא לא לא לא לא ...זה לא אפשרי נכון ? " קיילב דיבר לעצמו . " מה קרא בן ? " מר קלאוד שאל מניח יד לכתפו של קיילב . " חשבתי שהיא תהיה נייט מצוין למייקל בייטה מצוינת ,זה היה נירא ככה אבל .." "אבל?!?" מייקל שאל לא מבין כנל ואני השתתקטי .
YOU ARE READING
{A}
Werewolf{הסיפור בעיברית } אליסון הבת 16/5 עוברת לגור לערייה משעממת עם אביה , לאחר זמן מה פוגשת בחור בשם קיילב קלאוד . בהתחלה הכול היה רגוע ונחמד וקיילב סתם היה בחור ספורטאי מהבית ספר , עד שיום חורפי הגיע וגרמה לסופת שלג לכסות את רוב העיר , אביה ואליסון התקו...
