יורשי הכס: עלייתה של האפלה-(חלק ראשון)

הקדמה

הסיפור יסופר לפעמים בנקודות מבט ולפעמים במילים של הכותבת :) מקווה שתהנו!.

נקודת מבט: לאונרד מוריס )איש כפר מממלכת המים)-
"קדימה דניאן (danian) תמהר,עוד מעט יחשיך ולא נספיק לארוחת הערב" צעקתי לעברו של אחי דניאן. "אל תידאג,כמובן שנספיק אנחנו מהירים כברק המכה את השמיים ביום גשום" אמר לי דניאן בזמן שהוא קוטף כמה אוכמניות מהשיחים שביער.

לפתע שמעתי רשרוש של שיחים מאחוריי,"מי זה שם? הראה את פניך!" קראתי לעבר החלל הריק.

הרשרוש פסק כאשר התקרבתי אל השיחים,"בוא כבר לאונרד,אלה סתם ארנבים שמטיילים פה" אמר לי דניאן ומשך בזרועי בכדי שאתחיל ללכת.

דניאן המשיך ללכת מלפניי כשלפתע הוא נעצר.

"תיראה לאונרד! זה היער האסור!" הוא הסתובב לכיווני ואמר. "כדי שנחזור אסור לנו להיכנס לשם....זוכר?" אמרתי לדניאן אך הוא כבר הפסיק להקשיב לדבריי.

דניאן הניח בצד את סל האוכמניות שאספנו ליום הולדתה של אימנו,'כמה טיפוסי לנער בן 15 למשוך על עצמו סכנות' חשבתי לעצמי בזמן שדניאן רץ אל העבר היער האסור.

"דניאן! חזור הנה מיד!" קראתי לעברו אך הוא לא הקשיב ונכנס ליער האסור.

זרקתי את הסלים ורצתי לעבר דניאן כאשר שמעתי צרחה מחרישת אוזניים.

"דניאן לאא!!" צרחתי בחוזקה כאשר ראיתי דמות שחורה נועצת בגבו של דניאן חרב.
הדמות השחורה הסתובבה לכיווני.

עיניי נפתחו בפחד ובאימה "אתה...אתה..." גימגמתי,"אלף אפל?" אמר היצור בצחוק רשעי.
'זה...זה לא הגיוני!...כל היצורים האפלים היו אמורים להיכחד ממזמן!' חשבתי בפחד בזמן שאותו האלף הוציא את חרבו מגבו של דניאן.

גופתו של דניאן נחתה בחוזקה על האדמה הקרה,נפלתי על ברכיי וצרחתי.
"איך העזת לעשות זאת עם אחי הקטן?!" שאגתי בכעס ובכאב על האלף האפל.

דניאן היה אחי הקטן בן ה-15 בעל השיער הבלונדיני כצבעה של השמש והעיניים הכחולות כצבעם של השמיים והים.
'אני הייתי צריך למות במקומו או לפחות הייתי מנסה לעצור אותו!'
אמרתי לעצמי בכעס והכתי את האדמה באגרופיי.

הרמתי את מבטי לכיוון האלף האפל ונעמדתי על הרגליים. האלף האפל התקרב לכיווני במהירות ותפס בגרוני,הוא הרים אותי למעלה מעל פני הקרקע ככה שהיה נראה כאילו אני מרחף באוויר קרוב לפני השטח.

"בקשות אחרונות?" לחש לי האלף האפל בקול זדוני אך יפה בבוא הזמן.
"מהו שמך?" שאלתי,"זוהי שאלה כה מבוזבזת לשאול..." הוא ענה בבוז אך קטעתי אותו "ענה לשאלתי!" דרשתי ממנו.

"שמי הוא ארתור" הוא ענה,"ארתור?...מפתיע" אמרתי בזלזול וצחקתי. האלף הפיל אותי לאדמה והוציא חזרה את חרבו כאשר דמו של דניאן נוטף ממנה.

"התכונן לסופך המר בן אנוש!" הוא צעק לעברי וכבר התכונן לנעוץ את חרבו בליבי כשלפתע שמענו קולות.

האלף נעצר והסתובב לכיוון מקור הרעש,"עצור!!" קרא לעבר האלף דמות שחורה לא מוכרת.
"לך מכאן אנלון (analon),אל תפריע" קרא ארתור האלף האפל לעבר הדמות שכפי שהיה נראה כאלף אפל נוסף.

"האדון קורא לנו לחזור" אמר אנלון לארתור "תן לו ללכת" המשיך לומר אנלון.

ארתור האלף האפל החזיר את חרבו המגועלת בדם חזרה סובב את גבו אליי ופנה ללכת אחרי אנלון ואני נשארתי שבור על האדמה הקרה כאשר גופתו של דניאן אל מול עיניי.

'אני חייב להודיע על הסכנה הקרבה ובאה לממלכה' חשבתי לעצמי בזמן שאני מניח פרחים מסביב לגופתו של אחי הקטן.

אחרי כמה דקות שעמדתי מעל לקברו של אחי הסתובבו לכיוון הממלכה המרכזית והתחלתי לרוץ הכי מהר שיכולתי כדי להזהיר את אנשי הממלכות מהסכנה הקרבה.

מקווה שאהבתם את ההתחלה אשמח לתגובות הצבעות הערות וכולי.
אוהבת אנסטסיה :).