יורשי הכס: עלייתה של האפלה-(חלק ראשון)

פרק 2: ממלכת המרכז

נקודת מבט: לאונרד מוריס (איש כפר ממלכת המים)-
"עצור! מי אתה?" צועק לי אחד משומרי הארמון של ממלכת המרכז,"קוראים לי לאונרד מוריס ואני איש כפר מממלכת המים" אני יורד מהסוס ומציג את עצמי "רכבתי לילה שלם מהממלכה שלי לכאן ויש לי הודעה דחופה למלך בפי" המשכתי לומר.

"היכנס" אמר לי השומר,והשער לארמון התרומם מעלה.
שומרי הארמון הובילו אותי אל אולם המלכות,המראה היה מרהיב ביותר.

פסלים דמויי אדם ויצורים קסומים עמדו בארמון...פיות,גמדים,בנות ים!, 'זה מדהים!' חשבתי לעצמי.

"חכה כאן,המלך סועד כרגע עם משפחתו את ארוחת הבוקר,עליי להודיע לו על בואך" אמר לי השומר ופנה ללכת לכיוון השולחן הערוך.

"למה הנער הזה עומד שם? הכניסו אותו לכאן" אמרה הליידי נריאה (naria) פרגון ופנתה לכיווני.

התקדמתי לכיוון השולחן והשתחוותי בפני המלך ומשפחתו,"מה שמך נערי?" שאל אותי המלך דלומיר.

על ראשו של המלך היה כתר גדול מזהב,שיערו של המלך היה בצבע שחור כפחם ועיניו היו בצבע חום.
הוא לבש לגופו בגדים עטורים בזהב וכסף.

"שמי הוא לאונרד מוריס,מלכי,ואני איש כפר מממלכת המים וישנה הודעה דחופה בפי" אמרתי בטוח בעצמי.

"ובכן,גש הנה" אמר לי המלך דלומיר,צעדתי בבטחה לכיוון המלך.

"אמור לי,נערי מהי ההודעה הדחופה שיש בפיך?" שאלת אותי המלך,"אני ואחי הצעיר בן ה-15,דניאן...." לרגע ליבי נצבט בחוזקה בתוך חזי.

"קדימה,אין לנו את כל הזמן" האיץ בי רפריוס בנו היורש של המלך,"רפריוס!!" נזפה בו אימו,הליידי נריאה פרגון.

"סלחו לי...אני ואחי הצעיר דניאן יצאנו לאסוף אוכמניות ביער לכבוד יום הולדתה של אימי,כשאחי הצעיר רץ לכיוון היער האסור..." אמרתי אך הנסיכה לירנה קטעה את דבריי "היער האסור?" היא שאלה בקול רך ויפה.

"לירנה,זה לא מכובד לקטוע אנשים" אמרה הליידי נריאה לנסיכה לירנה.
"סלח לי לאונרד" היא אמרה לי ואני חייכתי לכיוונה "זה בסדר" אמרתי.

"כשלפתע שמעתי את אחי צורח וכשהגעתי לשם,ראיתי....ראיתי..." הרגשתי את ליבי פורץ מתוך החזה שלי ונקרע לגזרים.

"מה ראית?" שאל אותי המלך כשפניו מודאגות,"ראיתי....יצור...אפל"אמרתי.

המלך והמלכה קפאו במקומם בפחד,"אתה...אתה בטוח נערי?" שאל אותי המלך וקם ממקומו.
"אני בטוח...אני זה שקבר את אחיו אחרי זה" אמרתי בעצב.

"כיצד אתה יצאת מזה בחיים?" שאל אותי המלך,"איני יודע מלכי" אמרתי בעצב ובכעס בוא זמנית.
"זו אשמתי שאחי הצעיר נרצח" אמרתי בלחש מספיק בכדי שהלך ישמע זאת.

"הו נערי,אל תאשים את עצמך...לא היה דבר שיכולת לעשות...יצורים אפלים הם אכזריים ביותר....אך לפי דבריך קשה להאמין לזה...כל היצורים האפלים נכחדו מזמן" אמר אמר לי המלך וטפח על כתפי.

"איני משקר מלכי,אני נשבע שזה מה שראו עיניי" אמרתי.

לפתע הרגשתי סחרחורת גדולה מכה את ראשי,עיניי נעצמו בחוזקה והרגשתי כיצד גופי הוטח ברצפת האבנים הקרה.

נקודת מבט: לירנה (ביתם של מלך ומלכת ממלכת המרכז סנטריה)-
ישבתי ליד מיטתו של לאונרד מוריס,שיערו בצבע בלונדיני כצבע השמש.

"הוא עייף נורא מהמסע המפרך מממלכת המים עד לכאן..לממלכת סנטריה" אמרה לי אימי.

"אמא,את יכולה ללכת,אני אשמור עליו" אמרתי לאימי והיא נשקה למצחי ויצאה מהחדר.

צעדתי לעבר השידה שעמדה ליד המיטה ולקחתי בד רטוב והנחתי אותו על מצחו הרותח של לאונרד.
'מעניין....מהו היער האסור? אני חייבת לדעת' חשבתי לעצמי.

התיישבתי על המיטה מצידו הימני של לאונרד,והבטתי בו. 'מסכן אחיו...הוא היה רק בן 15' חשבתי לעצמי כשלפתע שמעתי נקישה חלושה על החלון מאחוריי.

קמתי בזהירות לכיוון החלון השקוף ופתחתי אותו 'מוזר...אין פה אף אחד' אמרתי לעצמי כשלפתע שמעתי קול קטן חלש. "שלום לך נסיכתי" אמר לי הקול הקטן, "מי זה? הראה את פנייך מיד!" אמרתי מבוהלת לחלל הריק.

"הביטי למטה" אמר לי הקול,הבטתי למטה והופתעתי לראות יצור קטן עם כנפיים יושב על אדן החלון שלי.

"מה את?" שאלתי "אני פיה קסומה" אמרה לי הפיה והתעופפה למעלה אל מול פניי,"זה פשוט מדהים! אף פעם לא ראיתי פיה אמיתית! רק בספרים..." אמרתי לה.

שיערה היה אסוף לתוך צמה ארוכה,צבע שיערה היה ירוק.
"אני פיה מממלכת האדמה" היא אמרה "ואני חייבת להזהירך שסכנה גדולה מתקרבת!" "איזו סכנה?" שאלתי מבולבלת. "אבן יסוד האדמה נגנב מן הממלכה ואני חוששת שיצורי האופל קשורים לכך" "אין זה הגיוני! היצורים האפלים נכחדו ממזמן!!" אמרתי בפחד.
"ככל הנראה...היצורים האפלים לא נכחדו עד הסוף" היא אמרה בקול מפוחד.

"מה עליי לעשות?" שאלתי אותה "אם שקיעת השמש השמש לכי ליער האסור ושם תמצאי את "מראת הנבואה", זוהי מראה עתיקה אשר מראה נבואות" היא הסבירה לי.

"כך אעשה!" אמרתי בביטחה והפיה התעופפה משם.

"מים...מים..." שמעתי את לאונרד,הלכתי לכיוונו והבאתי לו מים לשתות. "תודה לך,נסיכה" הוא אמר לי וחייך.
"לאונרד מוריס.." "אנא קראי לי לאונרד" הוא אמר,"לאונרד,כיצד אוכל להגיע ליער האסור?" שאלתי אותו מהססת קצת.

"מה הסיבה לשאלתך,נסיכה?" "קרא לי לירנה" אמרתי וחייכתי. "לירנה" הוא אמר "רק שאלתי מסקרנות" אמרתי "ובכן,למרות שהיצורים האפלים היו אמורים להיכחד היער האסור עדיין מסוכן,שוכנת בתוכו אפלה...וסודות כמוסים" הוא אמר לי "היכן נמצא היער האסור?" שאלתי "הוא נמצא אחרי יער הפיות והגמדים...שם אני...ואחי..." לאונרד נעצר,ראיתי דמעות בעיניו.

התיישבתי לידו ולקחתי את ידו בידי,"אל תידאג...מי שהרג את אחיך יקבל את עונשו! אני מבטיחה!" אמרתי והייתי בטוחה בדבריי.