ליל קיץ

ליל קיץ -פרק 20

א הלך יותר מהר,הרגשתי סחרחורת והייתי חייבת לעצור ולא יכולתיי..
עד שמישו עצר אותי....
=פרק 20=
ישר הססתכלתי, ראיתי את הפנים של אורן , ישר נרגעתי, הוא היה נמרץ ולחוץ.
מיד אחריו הגיעה נועה.
נועה: " מאמי את בסדר?"
אני: " לא ... לא .. מישו רדף אחריי.. "
אורן עזב אותי והלך מהר לכיוון של מי שהיה איתי ,
אורן: " שלא תעז לגעת בה אתה שומע אותי? "
..... : " למה מי אתה ?! "
אורן : " אני מי שאני ואתה תעוף לי מהעיניים .. "
הבחור התרחק והלך לאוטו שלו , ואני עוד הסדרתי את הנשימות שלי,
אורן בא לכיוון שלי וראיתי שהוא כועס, לא יכולתי שלא להאשים אותו, לגמרי אכזבתי אותו.
אני : " אורן מה אתה עושה פה, אתה אמור ליהיות אצל סבתא שלך.. "
אורן : " הייתי אצלה, עד שנועה התקשרה אליי ואמרה ששתית ואת עם מישו."
השפלתי את המבט, לא היה לי מה להגיד על זה.
נועה : "אני מציעה שכולנו נתקפל הבייתה."
כולנו הלכנו ברגל , עד שהגענו ליד הבית של אורן, כולם נעצרו ואני הסתכלתי עליו במבט עצוב , עייף.
אורן : " את באה? " הוא פנה אליי.
אני : " אלייך ? "
אורן : " אם את רוצה שההורים שלך יהרגו אותך אין לי בעיה."
נפרדתי מכולם והלכתי אליו לעבר הבית.
ששכנסנו הבייתה הייתה שתיקה, אני לא ידעתי מה להגיד ואני חושבת שגם הוא.
עלינו לחדר והתיישבתי על המיטה.
אני: " אורן אני מצטערת."
הוא הסתכל עליי ולא ענה, רק הסתובב לעבר הארון והביא לי מכנס וחולצה.
הוא התקדם לעבר הדלת ורק אמר לפני שהוא יצא.
אורן :" אני סמכתי עליך , כנראה הבעיה שלי שאני סומך יותר מדי . "
והוא יצא , לא ידעתי לאן. רק הנחתי את הראש על המיטה שלו ונרדמתי.
***בוקר***
פתחתי את הפלאפון לראות מה השעה, 12:00.
הראש שלי כאב טיפה, ושמתי לב שאורן לא לידי .
ירדתי למטה וראיתי שהוא ישן על הספה, התקרבתי והסתכלתי עליו.
הוא היה כל כך מתוק כשהוא ישן.
הוא התחיל לזוז, ופתח את העיניים .
אני : " בוקר.... "
אורן :" בוקר.. " הוא קם וניגש לעבר השירותים שהיו בקומה למטה.
אני התיישבתי על כסא , ושמתי את הידיים על השולחן והנחתי את הראש בינהם הרגשתי כ"כ רע לגבי אתמול , זה היה יכול להגמר אחרת , אם אורן לא היה מגיע. הרגשתי אשמה.
הרגשתי יד מלטפת את ראשי, הרמתי את הראש וראיתי את אורן מחייך טיפה.
אני : "אני לא התכוונתי לכלום ממה שהיה אתמול..."
הוא שתק, " הייתי שיכורה , בתחילת הערב כולם רקדו ואז כל בת תפסה לעצמה מישו , ואני התרחקתי כי נזכרתי בהבטחה שלי אלייך, ישבתי על הבר ושתיתי קולה, נועה באה ושאלה למה אני לא רוקדת אמרתי לה שיש לי חבר וזה לא מתאים היא טענה שלרקוד עם מישו אחר זאת לא בגידה אבל אני לא הסכמתי..היא הזמינה לי וודקה, וכוס אחת גורמת לי לכל כך הרבה,שתיתי עוד כוס , וכבר לא הרגשתי מפוקסת.
מישו ישב לידי אני אפילו לא יודעת אטיך הוא נראה והוא ניסה לנשק אותי בהתחלה זזתי אבל אחר כך ......" שתקתי, לא יכולתי להמשיך ידעתי כמה זה יפגע בו ואני לא מסוגלת..
אורן : " שיר תמשיכי .. "
*שתיקה*
אורן : " שיר.... מה שזה לא יהיה אני רוצה לדעת."
התחלתי לבכות, " ואז הוא נישק אותי וזרמתי איתו ,ואחר כך יצאנו לבחוץ ו... והוא לקח אותי למכונית שלו , ולא ידעתי מה אני עושה הוא לקח ממני את הפלאפון וכל מה שאני זוכר זה שכשהוא עצר רציתי לרדת הרגשתי שאני חוזרת לעצמי ביקשתי ממנו שיחזיר לי את הפלאפון ואז ברחתי.
אורן : " ואז אני הגעתי...."
אני: "כן."
אורן לא אמר כלום , רק הסתכל עליי.
אני : " תגיד משו...."
אורן : " אין לי מה להגיד שיר , אני לא כועס ... אני מאוכזב."
אני : " אני מצטערת באמת אני לא התכוונתי שזה יצא ככה ,אני אוהבת אותך ."
אורן : " זה לא קשור, יכולת למנוע את זה. אני רוצה ליהיות לבד כרגע."
קמתי, עליתי למעלה לקחת את הפלאפון שלי , ירדתי למטה
הוא הסתכל עליי אני הסתכלתי עליו , השפלתי את המבט ויצאתי החוצה.
התחלתי ללכת , בוכה , מאוכזבת מעצמי על כמה שהתנהגתי בטמטום מוחלט שנאתי את עצמי, איך יכולתי ליהיות כל כך מטומטמת .
נכנסתי הבייתה, אמא ואבא היו בסלון אמרתי להם שלום ועליתי למעלה.
ישבתי על המיטה ובהיתי בטלוויזיה, למרות שהיא הייתה כבויה
חשבתי מה יקרה עכשיו , איתנו .
העברתי את כל השבת במחשבות. בלילה קיבלתי הודעה.
נועה : " מאמי מה נסגר , את לא ענית לי כל היום."
לא עניתי , הייתי צריכה זמן לבד ..
***בוקר***
קמתי בחוסר חשק, והתארגנתי בעוד יותר חוסר חשק.
--
ליטל : " הלו .. "
ניעה: " ליטל.."
ליטל : " יפה שלי מה קורה ? "
נועה : " שיר מדאיגה אותי "
ליטל: " למה ? קרה לה משו .??"
נועה : "כל הסיפור מיום שישי , היא לא ענתה לי ואני לא יודעת מה נסגר.. "
ליטל :" תקשיבי , היא בטח לא רוצה לדבר עם אף אחד, יש מצב שאורן כועס והכל"
נועה : "אני אפילו לא יודעת מה קרה שם , במסיבה."
ליטל :" אני מאמינה שאנחנו נדע, היום."
--
יצאתי לעבר התחנה, התיישבתי בספסל הכי אחורי , ושמתי מוזיקה .
הגעתי לביצפר, נכנסתי לכיתה.
נועה וליטל חיכו לי שם, וראיתי את אורן יושב עם עידו.
גם הוא לא היה מי יודע מה מאושר.
--
נועה: " מאמי מה קורה לא ענית לי אתמול כל היום."
אני: " לא היה לי חשק לדבר עם אף אחד "
נועה : " למה מה קרה?"
אני :" אורן ואני לא בדיוק ביחד ."
ליטל :" מה? למה?,"
אני: " כי אני טיפשה זה למה . "
--
אורן יגש לעבר המקום שלו , מור ניגשה אליו.
מור :" בוקר טוב.! " אמרה בטון מאושר
אורן : " בוקר."
מור :" מה יש לך על הבוקר?"
אורן :" מור באמת שאין לי כוח אליך.."
--
אני : " יופי, זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו לראות אותם ביחד."
ליטל :" תרגעי הם לא ביחד , אבל למה את והוא לא ביחד?"
אני : " כי הייתי מסובבת על כל הראש במסיבה והתנשקתי עם מישו ואמרתי לו את זה "
נועה : " דיי.. אני מרגישה כ"כ אשמה .. "
ליטל :" מה את קשורה? "
נועה : " אני נתתי לה לשתות , לא ידעתי שזה כזה ישפיע עליך.."
אני: " זה לא משנה כרגע, בעובדתי זה קקרה , ואני מרגישה כל כך מטומטמת."
נועה : " שיר , אתם אוהבים אחד את השני , הוא יודע שאת היית שיכורה . "
אני: " זה לא קשור, אני בגדתי בו בדיוק כמו שמור הכונפה הזאת עשתה."
ליטל : " מה את משווה .. ."
אני: " זה בדיוק אותו דבר! למה כי אני חברה שלכן ? אני עשיתי אותו דבר "
ליטל : " זה לא אותו דבר, את היית שיכורה את לא היית מודעת למה שאת עושה , היא כן.!"
שתקתי, לא היו לי את הכוחות לדבר על זה שוב .
השיעורים עברו מהר, בהפסקה האחרונה הלכנו כולנו לקפיטריה.
אני לא ניסיתי לדבר עם אורן , ידעתי שהוא צריך את הזמן שלו.
ליטל: " מאמי את רוצה לאכול משו? "
אני: " לא.. לא תודה" אמרתי מחוסרת חשק לחיות.
אורן ניגש אליי... " מה יש לך ?" שאל אותי בטון דואג.
אני :" סתם... לא טוב לי כל כך .."
אורן : "בואי... " הוא אמר ולקח לי את היד.
הלכנו לעבר המדשאות , ישבנו.
לא היה לי מה להגיד כדי לפתוח את השיחה , חשבתי שכל מה שאני יוציא מהפה , רק יפגע בו יותר.
אורן : " מה... לא משו בכלל המצב ביננו .."
אני :" כי אני גרמתי לזה " אמרתי בטון מאשים.
אורן :" נכון.... את גרמת לזה, אבל זה לא משנה עכשיו השאלה לאן ממשיכים מכאן..."
אני: " זה אתה שצריך להחליט אם לסלוח למטומטמת שיושבת מולך על זה שהיא בגדה בך או לא ."
אורן :" שיר את לא מטומטמת, את פשוט עשית טעות "
אני : " אז לאן ממשיכים מכאן ? "
אורן: " אני אוהב אותך.... "
הרמתי אליו את המבט , הייתי די בשוק
הייתי בטוחה שהוא יכעס, שניפרד.
חייכתי אליו .
אורן : " שיר אני באמת אוהב אותך , תבטיחי לי שאת לא עושה שטויות כאלה יותר..."
אני: " אין סיכוי שבעולם שאני אשתה יותר ."
הוא חיבק אותי , חיבוק חם ואוהב ,
אני :, אני אוהבת אותך" , לחשתי לו
הוא הסתכל עליי, קירב אליי את השפתיים שלו .
ונישק אותי, בצורה הכי מדהימה , הכי טובה שיכולה ליהיות.
התנשקנו , הלב שלי דפק ממש חזק, פחדתי שעוד שנייה הוא יצא מהמקום .
הורדתי דמעה, אפילו שתיים .
מין אנחת רווחה שכל הסיפור הזה מאחורינו , הטעות שעשיתי.
הוא הסתכל עלייי,
אורן: " את רציני בוכה ? עכשיו ? , "
אני : " זה לא דמעות עצב, היו לי מספיק כאלה אתמול , אלה דמעות של נרגעתי."
אורן " חח , הוא חייך , את מדהימה. "
אני: " עם כל מה שעשיתי ואני עוד מדהימה ? "
אורן : " תמחקי את מה שעשית, את לא ידעת מה את עושה ."
אני: " אתה מדהים , אתה מדהים שאתה יכול לסלוח. הייתי בטוחה שנפרד ."
אורן :" גמאני חשבתי על זה, פשוט ידעתי שזה יהיה מטומטם להפרד .."
אני: " למה ? "
אורן : " כי אני אצא טיפש שנפרד ממך ואחרי דקה חוזר אליך ."
חייכתי אליו , הוא כ"כ הדהים אותי.