ליל קיץ

ליל קיץ-פרק 23

*** אני ממש מצטערת שלא המשכתי מלא זמן, הייתי ממש עסוקה !! פרק כפול ***
הילה : " וואי תקשיבי אין לי כוח לא אלייך ולא לעידו ,
כן התנשקתי עם אורן בסדר, תודיעי לעידו שיפסיק לחפור לי
וכן מאמי, גם אורן בגד בך .!"
=פרק 23=
הייתי כל כך בשוק,עמדתי פעורת פה אולי למשך דקה או שתיים.
הילה הלכה , נועה נשארה לידי היא גם הייתה די בשוק לא הבינה מאיפה זה בא
אני : " פאק.. אין אין אני ידעתי שיקרה ביניהם משו ידעתי!! "
נועה: " שיר אנחנו לא יודעות מה היה שם .. את ... את צריכה לשאול אותו!"
אני: " מה לשאול אותו מה? את בסדר? את שמעת את הילה!! את שמעת אותה.!
אפילו עידו יודע! רק אני כמו מטומטמת!!! " הייתי כ"כ עצבנית ויותר מזה פגועה
לא ידעתי איך להגיב לדבר כזה !
היה דבר אחד שעלה לי לראש באותו רגע וזה הדבר היחידי שעשיתי.
ניגשתי לקפיטריה אורן ישב שם , ניגשתי עד אליו ,
הסתכלתי לו עמוק בפנים, הוא הסתכל עליי, כאילו הוא יודע מה אני חושבת
ודפקתי לו סטירה שגם האנשים שהיו בצד שמעו אותה והסתכלו .
אורן היה בשוק, הוא לא הגיב, כל מי שהיה לידי היה פשוט בהלם.
גמאני הייתי קצת בהלם שאשכרה באתי ועשיתי את זה , אבל באותו זמן הייתי עצבנית
לא חשבתי על כלום!"
אני: " לומד למתמטיקה הא? "
אפילו לא חיכיתי לתגובה, לא רציתי שהוא יראה אותי בוכה
אז הסתובבתי וניגשתי לכיתה, בוכה, עצבנית , פגועה.
אורן רץ אחריי , תפס לי את היד אבל העפתי אותו ממני
אורן : " שיר זה לא ככה! כל מה שהיא סיפרה לך זה בטוח לא נכון!!"
עצרתי, וצרחתי עליו . באמצע הכיתה , שכולם מסתכלים
אני: " מה לא נכון מה לא נכון ? אתה התנשקת איתה ומי יודע מה עוד עשית , אתה בגדת בי, אני התנצלתי בפניך על מה שעשיתי , למה עשית לי את זה למה ? היית פשוט נפרד ממני וזהו! "
אורן : " שיר ! תקשיבי לי דקה , באמת הלכתי להילה, אבל היא התקרבה אליי והיא זאת שנישקה אותי אני זה שדחפתי אותה ממני אמרתי לה שאת חברה שלי ושאני אוהב אותך , ולקחתי את הדברים שלי משם ועפתי."
הוא התקרב אליי החזיק בי בידיים , עדיין הייתי נסערת ממקודם.
אורן: " שיר אני אוהב אותך , אני בחיים לא הייתי מסוגל לבגוד בך"
העפתי ממנו את הידיים, " אורן אל תיגע בי , אני מצטערת .. אני .. אני פשוט לא יכולה "
לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהכיתה, חצי בוכה חצי עצבנית , חצי פגועה הייתי מחולקת.
לגמרי , הדבר הראשון שחשבתי עליו זה להבריז מהיום המסריח הזה מהביצפר המסריח הזה מהאנשים המסריחים האלה. לא היו אוטובוסים בשעה כזאת, לא הייתה תחבורה ולא היה עליי כסף למונית הדרך לבית ארוכה מדי , ככה שנאלצתי לשבת קצת רחוק מהכניסה לביצפר התחלתי לבכות, גם אם הוא לא עשה את זה ,זה עדיין פגע בי
הגעילה אותי המחשבה שהוא התנשק איתה ,לא נתפס לי .
חוויתי פעם בגידה, והטראומה הזאת משגעת אותי .
אני לא מסוגלת לבטוח באנשים , ועד שכן הצלחתי , בגדו בי שוב.
כי זה נקרא בגידה , הוא ידע שזה מה שהולך לקרות הוא ידע!!
פשוט ישבתי ופרקתי את הכל , עד שמישהו התיישב לידי
הבטתי למעלה וראיתי שזה דוד של נועה, מאור.
מיד ניגבתי את הדמעות שלי לא הכרתי אותו לא ידעתי מי הוא
ואני לא סובלת שאנשים רואים אותי בוכה ,אז במיוחד הוא.
מאור: " מה .. מה קורה ? "
אני : " כלום.. עזוב.. " ניגבתי עוד קצת.
מאור :" תקשיבי מה שזה לא יהיה , זה לא עד כדי כך גרוע. "
הוא בכלל לא יודע על מה הצרות שלי, מה הוא מבין .
אני: " זה בסדר... אוקי , עזוב."
מאור :" בכל מקרה, אני הולך הביתה את צריכה טרמפ?"
טרמפ, כן זה בדיוק מה שאני צריכה הוא בא בדיוק במקום
אני: " כן .. האמת.. "
מאור : " אז יאללה בואי"
הוא משך אותי והלכנו אליו לאוטו , היה לו אוטו נחמד לא ממש מבינה במכוניות אבל המכונית נראתה טוב.
כל הדרך הייתה שתיקה, לא התחשק לי לדבר, והוא כנראה הבין שאני לא בקטע של לפרוק את הנשמה.
הגענו אליי הביתה , הוא עצר לי מול הבית.
אני : " תודה... ואני מצטערת על היחס שלי, באמת אין לי מצב רוח לדבר כרגע"
מאור : " אני מקווה לראות אותך ביום יותר טוב, ותדעי שאם את צריכה משו אני פה "
אני: " תודה.. " חייכתי .. כמה שיכולתי וסגרתי את הדלת.
-
נועה :" וואי אין לי מושג איפה שיר והיא לא עונה לי לפלאפון לא כלום! "
ליטל : " בטח, בגלל הכונפה המפגרת הזאת! אחח אני נשבעת לך אני רק אראה את הפרצוף שלה
והיא גמרה את הסיפור אצלי , מפגרת."
נועה : " הנה אורן אולי הוא יודע משו ."
הן התקרבו לאורן , " אורן... "
אורן : " מה ? " שאל בטון יבש.
נועה " אתה יודע איפה שיר במקרה ? היא לא עונה לנו ואנחנו לא מוצאות אותה."
אורן :" היא בטח בבית שלה."
ליטל : " יאו נכון לא חשבנו עלזה, יש מצב היא פשוט הבריזה."
-
בכיתי כמה שיכולתי על הכרית, עד שנגמרו הדמעות וכבר לא היה מה להוציא.
הגוף שלי היה נטול דמעות, אבל אני הייתי פגועה.
האמת אפילו לא ידעתי ממה, הרי אני עשיתי אותו דבר אפילו יותר גרוע.
פשוט אורן, אני בטחתי בו ששום דבר לא יקרה, אז מה כל פעם שמישי תנסה לנשק אותו אני אצטרך להגיב ככה ?
חשבתי עלינו, כל היום חשבתי עלינו , ובלילה הגעתי להחלטה ,
שהיא הכי נכונה לדעתי.
-
נועה:" בוקר טוב!! "
ליטל :" בוקר טוב... "
נועה : " שיר עדיין לא באה? "
ליטל : " היא ואורן מדברים.. "
-
אורן : " אז על מה רצית לדבר איתי ?"
שיר : " אורן , זה לא משנה מה קרה ביני לבין אותו בחור במסיבה.
זה לא משנה מה קרה בינך לבין הילה ,
זה כנראה פשוט לא אמור לקרות, יותר מדי בעיות אני בקושי נהנית מהקשר, אני כל הזמן בריבים בבגידות זה לא אמור להיות ככה, אני לא רוצה שזה יהיה ככה וניסינו , זה פשוט לא הולך , הכל יותר מדי בשבילי אני מעדיפה שנגמור את זה בתור ידידים, לא צריך את הריבים האלה יותר אולי נסתדר יותר בתור ידידים מאשר חברים , לך תדע. "
היה לי כל כך כואב להגיד לו דברים כאלה , אבל לא הייתה לי ברירה,
הכל פשוט לא הסתדר.
חיכיתי לתגובה שלו, ציפיתי לראות מה יש לו להגיד.
אורן : " וואו .. "
אני: " אפשר יותר מילים ?"
אורן : " אין לי מה להוסיף , שיר אני אוהב אותך , אם ככה את זורקת את זה
אז לא נשאר לי על מה לדבר איתך. עזבי ."
אני:" אורן זה לא הולך , אני אוהבת אותך אבל תראה מה קרה.
אנחנו נפגעים יותר מדי זה לא אמור להיות ככה.!"
אורן :" בסדר הבנתי, נשאר ידידים.." הוא אמר בטון נעלב/ יבש."
הוא קם והלך לכיתה, ואני ... אני נשארתי , כמו תמיד לבכות.
-
ליטל : " טוב הנה אורן , איפה שיר ? "
נועה : " בואי , אולי היא עוד בחוץ "
היא לקחה לה את היד והן יצאו אל מחוץ לביצפר.
-
חשבתי על כל מה שעברנו , על כל מה שהיה בינינו.
למרות כל הריבים והבגידות היה טוב,
אבל הבעיה אצלנו שהטוב לא נמשך הרבה , הרגשתי כמו באיזה סדרה , שתמיד חייב לקרוא משו רע
נועה : "מאמי מה קרה למה את בוכה?!?!"
אני :" אני ואורן , נפרדנו." איך הצלחתי להוציא את ה3 מילים האלו אני לא יודעת.
ליטל:" מה ... מה מזאת אומרת נפרדתם ? "
אני: " נפרדנו , אנחנו כבר לא ביחד מה יש פה לא להבין .
אין יותר אני ואורן , ! "
נועה : " מי נפרד ממי? "
אני: " אני ממנו."
נועה: " למה שיר למה, את אוהבת את הבן אדם הזה את מתה עליו
ואת יודעת כמו הוא אוהב אותך , כולנו יודעים !"
אני: " אני יכולה לאהוב אותו כל כך הרבה , זה עדיין לא ישנה את העבודה
שבתקופה ממש קצרה, בגדתי בו , הוא פגע בי, רבנו , נפרדנו , חזרנו.
אין זה לא הגיוני שזה יהיה , בקושי נהנינו מהקשר הזה,
כל הזמן רק ריבים , כמה בכיתי נועה ? כמה בכייתי בגלל הקשר הזה!!
אין, אני לא רוצה לבכות אני לא רוצה להיפגע יותר , לא בא לי !
אז אני מעדיפה לסיים את זה, יותר טוב לכולנו ."
נועה: " אם את אומרת את יודעת .. רק שלא תתחרטי על זה אחר כך"
ליטל :" איך אורן הגיב ? "
אני: " הוא נעלב, נפגע לא ממש ראיתי , הוא רק אמר שהוא אוהב אותי
ושאין לו על מה לדבר איתי יותר .. ואז הוא הלך.
רציתי שנשאר ידידים , באמת! אבל זה פשוט לא הולך.
ישבתי איתן עוד 10 דקות, 10 דקות שבעצם סיכמו את כל הקשר שלי עם אורן ,10 דקות שלא הפסקתי לבכות , 10 דקות שפשוט סגרו את הכל.
כאב לי , באמת שכאב לי , אבל אני יודעת שיותר כואב לי בקשר הזה
שיכל להיות כ"כ מעולה, אבל הוא לא , בעובדתי אני נפגעת והוא נפגע
וכן , יש אושר, אבל לא כמו שצריך .
מיד אחרי זה נכנסו לשיעור ,ראיתי את אורן במין עולם משלו , חושב
לא הייתי צריכה לחשוב הרבה על מה , הוא הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו
והמשכתי ללכת לסוף הכיתה, לשולחן שלי.
המורה לימדה , אבל אני בהיתי בשולחן ולא שמעתי מה היא אומרת.
אחרי השיעור החלטתי להבריז , לא היה לי כוח ליום לימודים מעייף
בטח לא אחרי כל הבוקר הזה.
אז אמרתי שאני לא מרגישה טוב והלכתי הביתה.
הימים עברו מהר, כבר שבוע עבר מאז הפרידה, לא דיברתי עם אורן , בכלל.
בימים הראשונים לא היה לי חשק לכלום. אחרי זה כבר התחלתי להשלים עם זה שאני והוא לא נחזור.
למרות שאהבתי, בחיי אהבתי, כ"כ.
אני יודעת שהוא אהב אותי, אני לא יודעת מה השתנה שבוע אחרי .
אבל אני מאמינה שלא הרבה.
ביום שישי בבוקר, דיברתי עם נועה.
נועה: " אז מה איתך? "
אני:" בסדר אני חושבת... אין טעם לדבר על זה יותר שני נושא."
נועה: " אוקי ... זה לא יהיה קשה!!
יש לנו תעסוקה להיום! דוד שלי , מאור ! "
אני : " דיי .. לא ידעתי שהוא נעשה ליצן אחרי שעות הצהריים" ושתינו צחקנו!
נועה : " חח נו לא, יש מסיבת בריכה בבית שלו , היום ונחשי מי הבנות שמוזמנות ."
אני:" אממ .. אנחנו ? " שאלתי בתמימות.
נועה: "כן ! אז היום אני את וליטל יוצאות! שוכחות מכל השבוע המעפן הזה."
אני: " רגע מה עם עידו? "
נועה: " גם עידו בא. יש מצב גם אורן .. "
אני: " מאור לא בכיתה י'ב ? למה הוא צריך את כולם בטח יהיו חברים שלו וזה.. "
נועה : " בסדר אבל אל תשכחי שאורן עידו וכל אלה מכירים את י'ב."
אני: " אהה נכון .. אממ נשמע סבבה"
חשבתי על זה שאורן יהיה במסיבה, ובטח יהיו שם עוד אלף בנות.
והוא פנוי אז הוא יכול ממש לבלות במסיבה הזאת.
אבל נטרלתי את המחשבות האלה מהמוח שלי, רציתי ליהנות , רק ליהנות בלי הרבה דברים מסביב.
סיימנו את הביצפר אחרי שעתיים , אין כמו יום שישי , 3 שעות והביתה.
כשהגעתי ישבתי קצת עם אמא ואבא, וגם ישבתי קצת על המחשב באייסקיו .
כל פעם שנכנסתי לאייסקיו דבר ראשון היה לקרוא את האווי של אורן :
=-=
לא פה, אל תשגעו.
=-=
לא הזכיר אפילו משפט ממה שהיה, וגם אין לי מה להתאכזב, אחרי הכל זו הייתה החלטה שלי.
רק שלי.
שמתי אווי והלכתי לראות טלוויזיה
=-=
לא כאן רואה טלוויזיה.
"כמה חסר לי החיבוק שלך..."
=-=
נשכבתי על המיטה מחפשת משו מעניין לראות, שמתי על איזה סרט ,אחרי חצי שעה, נרדמתי.
..... :" שיר.. שיר... "
התחלתי לפקוח את העיניים לראות מי מעיר אותי. .. זו הייתה אמא שלי ,
אני: " אהה? " אמרתי בקול עייף.
אמא: " הפלאפון שלך לא מספיק לצלצל .. "
ישר קמתי, " מה השעה?! "
אמא : " 7 . "
אני : " יאוו אני צריכה להתארגן למסיבה היום . ."
אמא: " אז יאללה קומי, עוד חצי שעה נאכל."
לקחתי את הפלאפון וראיתי מי התקשר,
ראיתי שתי שיחות מנועה ועוד אחת:
1 שיחה שלא נענתה מ- אורן המאמי שלי!! -