"את בטח קימברלי גומז" המנהל ראה שהמתנתי ליד הדלת והשיג את צומת ליבי.
היה נראה בסוף גיל הארבעים. עם קרחת, עיניים ירוקות בהירות וכרס קטנטנה.
"קים.."
"כן, קימברלי, תשבי בבקשה"
גלגלתי עיניים והתיישבתי בכיסא מול שולחן העץ הגדול שלו.
אחרי פשפוש קטן בערימת הדפים שלו הוא הרים את עיניו אליי, "ברוכה הבאה קימברלי."
הוא דורש חניקה.
"אני רוברט, אני המנהל של הבית ספר. עם כל בעיה שלך את מוזמנת לפנות אליי. במיוחד עכשיו."
הנהנתי לו ונשכתי את שפתי.
אני קלאוסטרופובית. אף פעם לא אהבתי להיות סגורה בחדר קטן. ועוד מבולגן וחנוק כמו שלו.
התאפקתי והרעדתי את רגלי בזמן שהוא חפר בלי הפסקה.
רק שייגמר מהר.
הוא הושיט לי דף וחייך. ונתן לי מבט שלי 'תחפפי יש לי דברים לעשות'
יצאתי מהחדר שלו מהר והתנשמתי מהר.
"המצב שם מפחיד, הא?" נבהלתי וקפצתי מבהלה.
זה היה ההארי הזה מלפני כן.
גירדתי בראשי מבושה והלכתי משם בצעדים קטנים ומהירים. והוא הלך אחריי. מגיע לקצב שלי בהליכה רגילה.
הוא היה גבוה, מטר שמונים בערך. למרות שכל דבר ביחס אלי גבוה.. :/
"אתה יכול להפסיק ללכת אחריי?"
"את בכל מקרה תגיעי למקום הלא נכון. אני מלווה אותך אל הלא נודע" הוא חייך אליי חיוך וחשף את גומותיו.
לקח לי כמה שניות ואז עניתי. "למה למקום הלא נכון?" נופפתי בידי את המפה שנתן לי המנהל רוברט מול עיניו עם החיוך שלי.
הוא צחק והפך את המפה
"אוווו" אמרתי.
"מה היית עושה בלעדיי?"
"אממ מפסידה שיעור" חייכתי לו חיוך קטן והסתובבתי לכיוון השני
"אוקיי אוקיי, צודקת." הוא חייך
"אז.. מה בחרת להרחיב?"
"ביולוגיה"-
"חנונית" הוא השתעל
"ומוזיקה" המשכתי
"את מנגנת?"
"אני גם כותבת"
"באמת?"הוא נעמד מולי וחסם לי את המעבר
"אני צריכה להגיע לשיעור"
"נע אנחנו גם ככה מאחרים. תגידי שטעית בדרך. ייסלחו לילדה החדשה"
"אני לא רוצה.."-
הוא עצר אותי והמשיך את המשפט שלי- "לשקר?. גם ככה היית טועה אם לא הייתי פה"
"טוב... אמ..." שיחקתי עם כתפיי
"התשובה הזאת מספקת אותי!" הוא אמר ומשך אותי לכיוון המדרגות.
YOU ARE READING
The new one
Romanceהכל הרגיש מושלם. אבל מהר מאוד גיליתי שהייתי עוד סתם אחת שהוא מוסיף לאוסף שלו.
