Thousand Words, IN One Shot

|1|

**פלאשבק לעבר**
(בתקופה שהם היו בני 12-13)
-נקודת המבט של מאי-
"דן, למה אתה עצוב? " ראיתי אותו יושב בפינה, ופניו מורדות למטה.
" אני לא עצוב" והוא מזיל דמעה.
"דן אני רואה שאתה עצוב ממשהו " עניתי והוספתי לפני שהוא הוציא מילה מפיו.
" אל תשקר לי, אני רוצה רק לעזור "
התיישבתי לידו.
" אני לא עצוב! " מרים את קולו עליי.
חיבקתי אותו, והרגשתי שהוא רוצה חום ואהבה.
אני מכירה את חייו של דן, ולכן אני יודעת מתי הוא משקר.

-נקודת המבט של דן -
התיישבתי בפינת החדר והפנתי את פני כלפי מטה.
הזלתי דמעות, והפנתי את פני כלפי מטה.
כל כך כאב לי שהרגשתי שעוד שנייה אני מת.
אני מרגיש שמישהו נושף לכיוון שלי.
"דן למה אתה עצוב? " שאלה מאי, זיהיתי את קולה.
" אני לא עצוב" עניתי וממשיך להזיל דמעות.
"דן אני רואה שאתה עצוב ממשהו. אל תשקר לי אני רק רוצה לעזור "
לפני שהוצאתי מילה מפי, חשבתי אך לומר לה או לא.
" אני לא עצוב!" הרמתי את קולי. הרגשתי לא נעים שסוג של צעקתי עליה.
היא רק רוצה לעזור לי אז למה אני כל כך עצבני?