|2|

15 2 0
                                    

נ.מ של דן :

למה אני כ"כ עצבני באמת?

כי החיים שלי בזבל , אני סובל מהם .

הוריי מכים אותי כאילו אני הבובה שלהם .

אז זה למה אני עצוב .

מאי חיבקה אותי בחוזקה .

חיבקתי אותה חזרה .

יש לי רגשות כלפיי מאי , אבל אנחנו רק ידידים ולא רוצה להרוס לשנינו את זה.

"תודה מאי , אני מרגיש יותר טוב" הפנתי אלייה , את הפנים . וחייכתי , חיוך גדול ורחב .

טוב נו , אולי גם קצת הסמקתי .

נ.מ של מאי :

הוא חייך אליי , אם חיוכו הגדול ומקסים .

הוא הידיד הכי טוב Ever!

אני כ"כ אוהבת אותו . כל אחד ירצה כזה חבר וידיד .

חייכתי חזרה .

קמתי , והושטתי את ידי .

הוא הסתכל עליי לא מבין .

לקחתי את ידו והקמתי אותו ורצתי איתו לבחוץ לדשא .

למקום האהוב עלינו .

המקום ליד העץ הגדול והיפיפייה הזה.

החופש כך המשיך , עשינו דברים מופלאים .

דברים שלא נראלי , שכל אחד יכול לעשות.

**סוף פלאשבק**

**פלאשבק נוסף**

(בני 14-15) .

נ.מ של מאי :

לאחר כמה זמן הבנו שנמאס לנו לחיות בבתים שלנו , ששהם זה חסרי כבוד חיים .

שיעשו הכל רק בשביל להשפיל אותנו .

להרביץ לנו , ולחשוב שאנחנו איזו בובת המכות שלהם .

שיוכלו להוציא עלינו את העצבים שלהם.

:/

נ.מ של דן :

"בואי נברח מהבית" קפצתי ברעיון .

"אתה חושב שזה יעשה לנו טוב?" היא ענתה כאילו היא לא בטוחה שזה רעיון טוב.

"כן למה לא " בנוסף הוספתי "את רוצה עוד לסבול חיים כאלו ?"

עניתי הרגשתי שאני מוכן לזה.

"טוב ... נו" היא ענתה בחשש .

"פחדנית קטנה שלי" חייכתי והיא נתנה לי מכה חלשה עם המרפק.

אני אוהב את עצמי .

"היי היי תזהרי הגוף שלי קדוש בשבילי " גיחחתי .

**סוף פלאסבק נוסף*

Thousand Words, IN One ShotWhere stories live. Discover now