נ.מ של דן :
למה אני כ"כ עצבני באמת?
כי החיים שלי בזבל , אני סובל מהם .
הוריי מכים אותי כאילו אני הבובה שלהם .
אז זה למה אני עצוב .
מאי חיבקה אותי בחוזקה .
חיבקתי אותה חזרה .
יש לי רגשות כלפיי מאי , אבל אנחנו רק ידידים ולא רוצה להרוס לשנינו את זה.
"תודה מאי , אני מרגיש יותר טוב" הפנתי אלייה , את הפנים . וחייכתי , חיוך גדול ורחב .
טוב נו , אולי גם קצת הסמקתי .
נ.מ של מאי :
הוא חייך אליי , אם חיוכו הגדול ומקסים .
הוא הידיד הכי טוב Ever!
אני כ"כ אוהבת אותו . כל אחד ירצה כזה חבר וידיד .
חייכתי חזרה .
קמתי , והושטתי את ידי .
הוא הסתכל עליי לא מבין .
לקחתי את ידו והקמתי אותו ורצתי איתו לבחוץ לדשא .
למקום האהוב עלינו .
המקום ליד העץ הגדול והיפיפייה הזה.
החופש כך המשיך , עשינו דברים מופלאים .
דברים שלא נראלי , שכל אחד יכול לעשות.
**סוף פלאשבק**
**פלאשבק נוסף**
(בני 14-15) .
נ.מ של מאי :
לאחר כמה זמן הבנו שנמאס לנו לחיות בבתים שלנו , ששהם זה חסרי כבוד חיים .
שיעשו הכל רק בשביל להשפיל אותנו .
להרביץ לנו , ולחשוב שאנחנו איזו בובת המכות שלהם .
שיוכלו להוציא עלינו את העצבים שלהם.
:/
נ.מ של דן :
"בואי נברח מהבית" קפצתי ברעיון .
"אתה חושב שזה יעשה לנו טוב?" היא ענתה כאילו היא לא בטוחה שזה רעיון טוב.
"כן למה לא " בנוסף הוספתי "את רוצה עוד לסבול חיים כאלו ?"
עניתי הרגשתי שאני מוכן לזה.
"טוב ... נו" היא ענתה בחשש .
"פחדנית קטנה שלי" חייכתי והיא נתנה לי מכה חלשה עם המרפק.
אני אוהב את עצמי .
"היי היי תזהרי הגוף שלי קדוש בשבילי " גיחחתי .
**סוף פלאסבק נוסף*
YOU ARE READING
Thousand Words, IN One Shot
Randomהכל התחיל מהילדות שלהם. הילדות שלהם הייתה ממש קשה, והם איבדו את האמונה בהוריהם. וכל הוחלט הרעיון לצאת לעולם הרחוב.