אבל זה ברור שהוא בכלל התכוון לבוא אליי.
בטח ברגע האחרון הוא החליט שהוא ביישן מדי או משהו כזה.
הפעמון צלצל ויצאתי מחדר האוכל שבדרך כלשהיא ניקה מעצמו את השברים של הצלחת. אפילו לא אכלתי, אבל זה רק כדי ליצור רושם שאני לא אוכלת בכלל, שאין לי תיאבון וצריך לדאוג לי.
כשהגעתי לכיתת הביולוגיה הבחנתי בהארי יושב בקדמת הכיתה והתיישבתי כמה שורות אחריו.
״היום תקבלו עבודה בזוגות״ אמר המורה וציוות אותי עם הארי.
אילצתי את עצמי לעשות פרצוף מבואס ומשעומם. ״ישששש״ לחשתי לעצמי
״אמה״ הארי חייך חיוך מהמם ונמסתי במקום
״מאיפה אתה מכיר את השם שלי?״ שאלתי
״ככה זה בסיפורים האלה,״ הוא הסביר. אה נכון.
לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים, לא בגלל שאני נמשכת אליו או משהו פשוט הפנמתי עד כמה אני שונאת אותו אז הייתי חייבת לוודא את זה,כן.
