הגעתי לבית הספר,הוא היה ענק!הרבה יותר גדול מזה שבלונדון.
גם השער היה ענק,ומפואר שכזה.כשנכנסתי ראיתי המון "סוגים" של ילדים עומדים במסדרון:גות'ים,ווירדים,ספורטאים,
פרחות,גיימרים והחבורה הבולטת מכולן-חבורת המקובלים&מקובלות.רוב המקובלים הם ספורטאים אבל מסתובבים עם המקובלות והבנים שפשוט נדבקים למקובלים ונחשבים לדי כאלו כי הם מסתובבים איתם.נכנסתי למסדרון וניגשתי לכיוון הלוקר החדש שלי,מסתבר שהלוקר שלי הוא ליד המקום בו "מתגוררים" חבורת המקובלים וכאשר התקרבתי הם הדגישו לי את זה.
איזו נעאה שהתבררה כריינה ניגשה אליי:"את הילדה החדשה נכון?" "כן" עניתי. עוד נערה ניגשה אליי:"היי אני היילי ואממ...אהבתי את החצאית!" עילצתי את עצמי לחייך וניסיתי לסמן לה שאני רוצה להגיע ללוקר שלי אך היא זזה מילימטר.
"היי אני נאש" אמר נער גבוה עם שיער שחור ועיניים ירוקות וחלומיות. הוא התקרב אליי "היי אני ווינטר"אמרתי מצליחה בקושי לא לגמגם. "אז ..ווינטר! רוצה להסתובב איתנו?"ריינה שאלה אותי... "מה???" כמעט צעקתי מרוב הפתעה ועשיתי פרצוף כל-כך מופתע שנראה לי שקצת הלחיץ אותם."אז זה כן?"היילי שאלה..."כן!!!ברור!!!"עניתי בשמחה.טוב אז אני יודעת שאמרתי שאין לי שום עיניין במקובלות או כל דבר שקשור לזה אבל הזדמנות כזו לא תחזור!
"טוב אז דבר ראשון אני אכיר לך את כולם..."ריינה התחילה לדבר.
טוב...אז יש את:
ג'אק -משחק בייסבול,גבוה,שחום עם עיניים חומות דבר ושיער שטני.ג'ני-בנבחרת המחול,ממוצעת,בהירה עם עם עיניים שחורות ושיער שטני.
היילי- בנבחרת המחול,נמוכה קצת,ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות.
ריינה -גבוהה,בלונדינית עם עיניים כחולות ( ושיקית בטירוף עם אפשר לציין).
ואחרון חביב נאש-גבוה,משחק פוטבול ובנבחרת הפוטבול של בית הספר,עם עיניים ירוקות ושיער שחור.
"אוקי!אז הכרת את כולם ,ספרי קצת עלייך!"ג'ני דיברה בפעם הראשונה מאז שבאתי.
"טוב אז..."התחלתי לדבר ופתאום קטע אותי הצלצול."טוב ,יש צלצול!חייבת ללכת !שלא אקבל עונש על היום הראשון!"אמרתי ומיהרתי לכיתה.השיעור הראשון שלי היה הנדסה עם מר. תומפסון.
~~שיעור~~
עמדתי בפתח הכיתה כדי שמר. תומפסון יושיב אותי במקומי החדש בכיתה(עברתי לכאן חודש אחרי תחילת השנה מה שאומר שלכולן כבר יש מקומות ושהם התחילו ללמוד כבר)."שלום"אמר לי מר. תומפסון ,"את התלמידה החדשה ,נכון?"
"כן "עניתי במבוכה."את יכולה לשבת ליד העלמה פרקינסון(זהו שם המשפחה של ריינה)."נא להוציא ספרים ולפתוח אותם בעמוד 25!"קרא מר. תומפסון.(וואו הם ממש רצים בחומר!)"טוב אז היום נדבר על מבנים מפורסמים בעולם וכיצד בנו אותם בעזרת ההנדסה".~~סוף השיעור~~
"נו... אז איך היה השיעור הראשון שלך בתיכון "York High"?ריינה שאלה.
"בסדר ,אני מניחה ,רק חבל שזה יצא על הנדסה כי אני פשוט מתה על ספורט!"אמרתי בגאווה יתרה."באמת?!אני דווקא לא סובלת,חוץ מזה שתמיד השיער שלי מתבלגן ואני ממש שונאת להזיע..." "טוב!נתראה בקפיטריה!"אמרתי ונפרדנו לשלום.~~הפסקת צהריים~~
"היי ריינה!" קראתי לריינה ברגע שנכנסתי לקפיטריה.
כצפוי כל המקובלים ישבו בשולחן משלהם."היי ווינטר!"אמרה היילי, "מה השיעור הבא שלך?שלי זה מדעים". "איזה קטע גם שלי!"אמרתי עם חיוך מאולך במקצת ,בסיבה היא לא כי לא רציתי להיות עם היילי ,אלה להפך רציתי מאוד פשוט היה אמור להיות מבחן וממש לא הייתי מוכנה."טוב!נתראה בכיתה!" "ביי!"
בינתיים ניצלתי את הזמן שנשאר לנ בהפסקה כדי ללכת ללוקר .כשהגעתי ראיתי את נאש."היי מה קורה ניו גירל?" "אז זה הכינוי שלי ?ניו גירל?לא יכולת לחשוב על שם טיפה יותר מקורי?"צחקקתי."מי אמר שזה כינוי?"הוא נעלב בכאילו."טוב אני חייבת לרוץ לכיתה". "חכי!אממ..יש לי אימון אחרי בית-ספר,רוצה לבוא? "אממ... סבבה!"עניתי. כשאמרתי מילים אלו מייד עלה חיוך על פניו. "טוב אז נתראה אחרי בית ספר! "ביי!" עניתי והלכתי לכיתה עם חעוך על הפנים.~~שיעור~~
כמו שאמרתי ,השיעור הבא שלי היה מדעים ,ולמרות מזלי הטוב עד כה,היה מבחן!!!
~~צלצול של סוף היום~~
"וואו איזה מבחן קשה זה היה נכון ווינטר?" היילי שאלה אותי בפעם הבערך.
"כן!כן!היילי הוא היה קשה!" היא עשתה פרצוף מרוצה והלכה.טוב אז כמו שהבטחתי ,הלכתי לאימון הפוטבול של נאש.השעה הייתה 15:00 והיה מזג אוויר מושלם בשביל אימון(מי כמוני יודע)"היי!!"קראתי לנאש שהיה באמצע החימום."הגעת בסוף!" בדרך כלל כולן מבריזות לי." "כמה בנות כבר אתה מזמין לראות אימון?"שאלתי במעט זילזול..."האמת...אף אחת!את הראשונה!"הוא צחק וחזר לחימום.
~~סוף האימון~~
"נו ,איך הייתי?" "בסדר" צחקתי.לאחר שסיים להחליף בגדים הוא הוביל אותי למכונית שלו והסיע אותי הביתה.
"איך היה היום הראשון ללימודים?" אמא שאלה ברגע שנכנסתי הביתה.
"מושלם!!!"
YOU ARE READING
Winter's first days
Teen Fictionהקדמה:ווינטר,נערה בת חמש עשרה, עברה עם הוריה מלונדון לניו יורק.במהרה נעשית ווינטר לפופולרית אך מגלה כי חיי הזוהר הם לא כמו שהם נראים...