Winter's first days

פרק שלישי

אז אני יודעת שלא העליתי פרק המון זמן אבל עכשיו זה פרק אקסטרה ארוך כפיצוי.

עליתי לחדרי ומייד התקשרתי לBff שלי ורוניקה(mikar5),כדי לספר לה איך היה היום הראשון בתיכון החדש.

~~נקודת מבט ורוניקה~~

"הלו?מיקה?"נשמע הקול מצדו השני של הקו.
לא ידעתי מה להגיד .לראשונה,כשסיפרה לי שהיא עוברת לניו יורק,קצת כעסתי עליה, לא יודעת למה ,פשוט כעסתי.אמא אומרת,שזה בגלל שאני פשוט פוחדת לאבד את החברה הכי טובה שלי ושזה רגש טבעי.
אבא אומר,שזה בגלל שאני אולי מקנאה קצת,כי תמיד חלמתי לעבור לניו יורק(הערת הכותבת:זהו חלומי האמיתי באמת)אבל האמת,ששניהם צודקים.מצד אחד אני פוחדת שהיא תפגוש שם בנות יותר שוות ממני,בכל זאת זו ניו יורק. אבל מצד שני,גם באמת תמיד חלמתי לעבור לניו יורק ואני קצת מקנאה.
"הלו?ורוניקה?" נשמע שוב הקול,מאיר אותי מחלומותיי בהקיץ.
"הלו?ווינטר?" החזרתי תשובה."מיקה?איזה מזל כבר חשבתי שהעלבתי אותך או משהו ובגלל זה לא ענית."לא!לא!סתם,פשוט לרגע לא הייתי פה."היא נשמעה קצת מבולבלת."טוב!אז איך עבר היום הראשון?" שמעתי אותה מתלבטת מה להגיד. "בסך הכל בסדר!" היא אמרה. "האמת שגם הכרתי כמה חברים חדשים -ריינה,היילי,ג'ני ויש את ג'אק ואת נאש...כשהיא אמרה את השם נאש,ידעתי שקרה משהו."אז מה קורה?איך המורים?טובים, חרטטנים או משעממים?"שאלתי בסקרנות מאולצת."האמת ,שדי סבבה." היא אמרה בספקנות רבה."טוב תקשיבי,יש לי המון שיעורים,אוכל לחזור אלייך מחר?" שאלתי,ניסיתי להתחמק מהשאלה שעמדה לבוא."רגע!רגע!!!" היא כמעט צעקה."מה עם אדוארד?" היא אמרה את זה.היא שאלה את השאלה שניסית להתחמק ממנה יותר מכל."נו!מה איתו!?" הייתי חייבת לענות,אחרת היא לא הייתה עוזבת אותי."בסדר.אדיש כתמיד." עניתי במעט תסכול. "נו אז תוציאי אותו מזה!!"היא אמרה בשמחה. "טוס גם לי יש הרבה שיעורים,ביי!" היא ניתקה.

~~נקודת מבט ווינטר/רגילה~~

כשדיברתי עם ורוניקה הייתה לי הרגשה שהיא לא כל כך רצתה לדבר איתי. כשסיפרתי לה על המעבר שלי, היא לא הייתה כל כך נינוחה. טוב לא משנה, באמת היו לי הרבה שיעורים.

~~יום למחרת~~

"בוקר טוב ווינטר!" דילן העירה אותי בצרחה מהמטבח. התמתחתי בהנאה במיטתי אד שראיתי..."מה!?!" ראיתי שהשעה הייתה כבר 7:45. "אני כלכך הולכת לאחר!!!"
נכנסתי מהר למקלחת ועשיתי אותה הכי מהירה שאפשר שזה בערך 5 דקות.
כשיצאתי לבשתי סקיני בצבע תכלת שמשתנה לאורך המכנס לכחול ים וטי-שירט לבנה חלקה.התבשמתי ב"J'adore" שלי , וירדתי למטבח. ביקשתי מאמא שתארוז לי את החביתה והטוסט לדרך. בינתיים, הלכתי לחדר הארונות וראיתי שכבר 8:05 ושכבר איחרתי, תפסתי את התיק שלי ועפתי משם. אמא בינתיים ארזה לי את התיק והייתה מוכנה לקחת אותי , אבל אמרתי שאני רוצה ללכת, "אני צריכה זמן לחשוב".אמרתי לעצמי /לאמא שלי. לקחתי את האוכל ויצאתי. בית הספר במרחק של 5 דקות הליכה ודקה נסיעה, לא הייתה בעיה שאלך ברגל. בזמן שהלכתי חשבתי על השיחה שהייתה לי אתמול עם ורוניקה. מעניין למה היא דיברה ככה, כאילו היא לא רוצה לדבר איתי. בזמן האחרון, מאז שסיפרתי לה שאני עוברת, התרחקנו מאוד. אני לא באמת יודעת למה, זה פשוט...קרה.
הגעתי לבית הספר וכמובן שכולם כבר היו בכיתות. ניגשתי מהר ללוקר , ומצאתי , להפתעתי, פתק מ"אנונימוס". בפתק היה כתוב :
"תבואי לפגוש אותי באולם של בית הספר אחרי הלימודים.
באהבה,
אנונימוס."
הייתי ממש נרגשת, אף פעם לא היה לי מעריץ סודי, ז'תומרת , היה, רק שאני לא כל כך רציתי...

לאחר שהרהרתי בזה כדקה או שתיים, אספתי את ספרי והלכתי למזכירות להרשם. כאשר התקרבתי ובאתי לפתוח את הדלת, ראיתי את המזכירה, אישה שנראתה בשנות הארבעים לחייה, שיערה שחור וגולש, אודם אדום מרוח על שפתייה, ומסקרה שחורה מרוחה על עינייה באגרסיביות.
"שלום מותק" היא אמרה לי. "באתי להרשם ." אמרתי בביישנות. "כן, כן בטח, רק בואי תחתמי כאן." היא הראתה לי בידה על טופס האיחורים. "ורשמי את השעה המדויקת." מילאתי את הטופס ויצאתי. הלכתי מהר לכיתת הכימיה( שם היה השיעור שלי.) כשהגעתי לכיתה עמדתי בפתח הדלת וחיכיתי שגברת אדוורד תתן לי אישור לשבת בשקט, אבל כמובן שעם המזל שלי בבוקר המחורבן הזה, היא עשתה לי "סצנה". "מיס פרי!!!( זהו שם המשפחה שלי.) ולמה את חושבת שיש לך הזכות לאחר?" היא צרחה בכעס. "אני מצטערת השעון המעורר שלי התקלקל" חייכתי במבוכה. "בסדר את יכולה לשבת ליד העלמה פרקינסטון.(ריינה)" ריינה חייכה אלי, "היא עושה את זה לכולם, אל תרגישי רע." צחקקתי, ורוניקה בטח הייתה צועקת בחזרה..."מיס פרי ומיס פרקינסטון! התועילו בטובכן לשתף את הכיתה בשיחתכן המעניינת? " גברת אדוורד ממש זעמה עכשיו. " לא זה בסדר, אנחנו אוהבות לדבר ביחידות ". הופתעתי ממש מתגובתה של ריינה, איך היא מעזה לדבר כך אל המורה??? גברת אדוורד המשיכה בשיעור כאילו דבר לא קרה." תודה! הצלת אותי! " צעקתי/לחשתי לריינה.

~~צלצול~~

הלכנו לקפיטריה ופגשנו שם את ג'ני שחזרה משיעור עם מר. תומפסון, ואת היילי שחזרה מתוסכלת משיעור ספורט." מה קרה? " ריינה הקדימה אותי בשאלתה. " המורה הריץ 300 מטר! " " נו, זה לא כל כך נורא!" אמרתי. "ואז הכפיל את זה כפול שלוש!" היא יבבה. "וואו! לא נעים." ג'ני אמרה. "את אומרת לי?" היילי יבבה.

~~צילצול~~

עכשיו לי יש שיעור ספורט. אני מקווה שהוא הוציא את זעמו על הכיתה הקודמת כי אין לי כוח לרוץ. הלכתי לתא ההלבשה כדי להחליף בגדים ובדרך פגשתי את נאש. "היי." הוא אמר לי. "היי, אתה בטח בדרך לאימון, נכון?" ברור שהוא בדרך לאימון! הוא עם מדים של הנבחרת! חשבתי לעצמי. "כן, ממש שמחתי אתמול שבאת היה לי ממש כיף." "היה לך כיף שצפיתי בך? " מוזר, הוא לא מדבר על הפתק. "כן." הוא צחקק. "טוב יש שיעור ספורט, ביוש !" צעקתי בעודי רצה לתאי ההלבשה. החלפתי מהר לבגדי ספורט, ויצאתי לחימום. "כולם כאן?" המורה שאל כשכולם סיימו את החימום, "כן המאמן!!" כולם צעקו. לשמחתי, הוא נתן לנו להתאמן בכדורסל. משום מה, כולם כאן מתים על כדורסל.

~~צילצול~~

זה היה סוף היום, והייתי אמורה לפגוש את הי"אנונימוס" שלי. הלכתי לתא ההלבשה והחלפתי בגדים. אחר כך הלכתי לדלת האולם...

"גאק???"

ממש מקווה שאהבתם!