מלכת המשחק

part - 1

החיים נדפו בעדינות ובסבל מגופו של אלכס הרבר.
ואני ? אני רק עמדתי מעל גופו המפרפר של הבחור , שלמראית עין נראה לא מזיק ואפילו תמים.
אבל לא התמימות הביאה אותו ,להלבנת כספים ,סחר בסמים כבדים . והדובדבן שבקצפת , דקירת חברתו לשעבר למוות.
לפעמים אני באמת תוהה. למה? מה בעצם מביא אנשים לעשות את כל הדברים האלה?

אלכס נראה מבחוץ כמו בחור שמח ומאושר ,מצליח. אבל לא , המעטה החיצוני לא חשוב. מה שמתחת למסכה חשוב.
תמיד יש משהו מתחת לשמחת החיים ,והאושר. לפעמים זה פשוט מוזר כמה שקר יכול להצטבר בבן אדם אחד.
אפילו אני לא מבינה איך.

צעקה נשמע מכיוונו של אלכס.
" דיי ,תהרגי אותי עבר! " קירקר בתבוסה.
" לא " חייכתי חיוך אכזרי , " אתה זוכר איך ג'סיקה מתה? " שאלתי בכאב מדומה.
" אז הכל בגלל הכלבה הזאת? " שאל בהפתעה.
" לא,לא זה אינטרס אישי, אבל בעקיפין זה קשור.." אמרתי בקול מהורר.
" אתה זוכר איך בדיוק רצחתה אותה? " המשכתי לשאול.
" מה זה משנה ,היא גם ככה מתה" ירק בארס.
" אוי ,נראה לי שיש לך אצבע מיותרת שם" אמרתי בשעשוע קל ,לא באמת התכוונתי לעשות לא כלום. אחד החוקים הפרטיים שלי ברצח, הם להרוג בדיוק באותה שיטה של הרוצח. לא הרגתי אנשים כי הם עשו רע ,בשביל זה חברי הטוב ' קארמה' קיים . הוא עושה את רוב בעבודה ,אני רק עושה את העבודה המלוכלכת שאנשים אחרים מסרבים לעשות. יש כאלה שיקראו לי רוצחת שכירה ,אבל כאן הטעות.

רוצח שכיר , רוצח כל דבר חי ,כל עוד משלמים לו . לי לא משלים ,ואני רוצחת מתוך הצורך לנקמה. שום דבר אישי ,כמו שכבר ציינתי.
איך אלכס קשור לזה לעזעזל ,אתם שואלים?
אז הנה התשובה.
ג'סיקה פנתה אליי לפני חודש, חברה לשעבר איים עליה . כל זה התחיל חודש לאחר פרידתם 'הדרמתית'. בהתחלה הוא חשב שהיא בגדה בו . ואז המוח הקרימנלי שלא חשב שהיא מרגלת של אחד האנשים הכי מסוכנים בעיר,ג'ונתן הרבר . כן ,האידיוט חשב שאחיו שלח מרגלת. ואז הוא חיבר את הכל לדיסה אחת גדולה.

היא בגדה בו אם אחיו ונכנסה להריון. כמובן שאף אחת מהשערות החולניות שלא לא הייתה נכונה. ואת האמת ציפיתי מי מישהו אם שלושה תארים להבין את זה בשלב כל שהוא.
ברגע שהוא 'הבין ' הכל הוא התחיל לעקוב אחרי ג'סיקה . וכאן נשבר לה. היא ביקשה ממני , איך להגיד... 'להזהיר' אותו . ואם זה לא יעזור . טוב , זה לא עזר. אז עכשיו אני עומדת מעל גופתו ,העדיין חייה של אלכס וחושבת .
" למה ? " פלטתי את מחשבותי.
" מה ? " ארשת בילבול כיסתה את פניו היפות של אלכס.
" למה עשיתה את זה ,למה רצחתה אותה . הרי אם הייתה אוהב אותה היתה מנסה לחזור עליה , ואם לא הייתה מניח לה ,אז למה?" הסברתי.

" אני באמת אהבתי אותה ,אבל בלעדיה השתגעתי . באו לי מליוני סיבות לפרידה שלנו ,ורק אחרי שראיתי את הגופה שלה בתוך האדמה ... הבנתי " דמעות זלגו מעיניו של אלכס ,בזרמים חדים ונקיים.
תמיד זה ככה ,אנשים עושים בלי לחשוב על ההשלכות , ובסוף נזכרים ומתחרטים.
אבל החרטה בעיניו של אלכס נראתה כל כך ,כנה ואמיתית. לרגע שקלתי לשחרר אותו . ואז נזכרתי , בג'סיקה . בגופה הקטן השוכב בתוך המבנה האפלולי ,עינייה הכחולות מביטות בקיר במבט חסר חיים. חולצתה הלבנה מכוסה בדמה , שלה.
באותו רגע כאילו הרגשתי בכאבה. בדקירות החוזרות ,בפעימות הדם שזרם בעורקיה.
אבל ידעתי דבר אחד בוודאות. הכאב הפיזי לא השתווה לכאב הנפשי. הכאב הזה שמחריב אותך מבפנים. כאב של בגידה. מתוך ארבע עשרה שנות חיי, ידעתי כל כך הרבה כאב . וכולו היה עצור בתוך גומחה נסתרת בליבי.