מה שאני מרגישה

אהבה מזוייפת

ולמה, למה חשבתי שזה כלום,
שהכל יעבור,
שהוא סתם מישהו, "קראש" שכזה...
למה התחלתי את זה בכלל?
המצאתי לו אישיות שלמה,
בניתי לגוף ההורס הזה אישיות הורסת.
אבל האמת? הוא בנאדם חרא. פשוט חרא.
הוא אוהב את עצמו יותר מידי,
פוגע ביותר מידי אנשים,
מסתכל יותר מידי במראה.
התאהבתי בבנאדם שלא קיים בכלל,
במישהו שאי אפשר להשיג.
הרסתי את עצמי עד הסוף,
הרסתי יותר מידי.
האור של המראה שלו סינוור אותי,
גרם לי לא לראות את האישיות הגועלית שלו.
למה אני כזאת דפוקה,
הורסת לעצמי את כל מה שבניתי.
עד שהשגתי ביטחון,
עד שהתחלתי לחשוב שוב,
עד שיצאתי מהקודם,
נכנס עוד אחד,
אחד לא מציאותי בכלל,
לא אפשרי.