אמרו לי שהפסקת לשחק את המשחק שלך
שהפסקת להזיז חיילים לאן שאת רוצה
בלי להתחשב בצד השני
עם טקטיקה שתמיד מנצחתאמרו לי שנמאס לך מנצחונות
שהחלטת לתת לאחרים להצליח
שהפסקת להשתלט על הלוח כולו
והשארת לעצמך משבצת. או שתיים.אבל בכל זאת, זאת את
אז שלוש. או ארבע. אולי גם חמש
שש בשביל שיעבוד ושבע רק להרגשה הטובה
בסוף יש לך את כל הלוח לעצמך, כמו תמיד
והנצחון מובטח, זה ידוע, לזאת ששולטת בכל.אמרו לי שהפסקת לשחק את המשחק שלך באנשים
שהפסקת לשלוט על מי שאת רוצה
בלי להתחשב במי שאת פוגעת בו
עם טקטיקה של הפחדות שתמיד מנצחת.אמרו לי שנמאס לך מהצרחות השקטות
שהחלטת לתת להם מרחב לנשום ולדבר
שהפסקת להשתלט על כולם
והשארת לעצמך מקום קטן. או יותר גדולאבל בכל זאת, זאת את
אז הרסת ארבעה ילדים, אולי גם חמישה
שישה בשביל הפופלאריות ושבעה רק להרגשה הטובה.
בסוף יש לך את כל האנשים לעצמך, כמו תמיד.
והמעמד מובטח, זה ידוע, לזאת שיורדת על הכל.
YOU ARE READING
מה שאני מרגישה
Non-Fictionזה לא סיפור, זה בעצם אוסף של מחשבות, קטעים ושירים שכתבתי. בדרך כלל כשעובר עליי משהו אני כותבת שירים, והחלטתי לפרסם חלק מהם. מקווה שתתחברו ותאהבו.