לג'והאנה היה בוקר נורא מכל כיוון שבו הסתכלו על זה, היא התעוררה עוד לפני שהשמש זרחה לקול יללות אחיה הקטן, סידר, שעוצמתן יכל להעיר את המתים מקברם. נאלצה לנקות את העריסה שלכלך לגמרי בשתן מצחין ואז לעמוד במפתן הדלת עם הפעוט המיבב בידיה עד שירגע.
סידר מצידו היה די מרוצה, חופן ולועס את שערה הקצר והפרוע עד שהתעייף וחזר לישון . בשלב הזה היא הייתה על סף התמוטטות, דוחפת אותו חזרה לעריסה וגוררת רגליים אל המטבח, מתיישבת לצד שולחן האוכל הקטן וקוברת את פניה בזרועותיה השלובות.
למה אימא שלה לא טיפלה בממזר הקטן שהשריצה? זאת שאלה טובה. והתשובה הייתה משמרת לילה במפעל לייצור נייר במרכז המחוז. היו הרבה מפעלים במחוז שבע אבל זה לא גרם לו להיראות עירוני במיוחד או צפוף, בתור המחוז הגדול ביותר בכל פאנם עדיין נותר בו חלק עצום בתור יער סבוך ובלתי חדיר.
זה היה מקום יפה בסף הכל, בעיקר עכשיו בתחילת האביב, אם לא היו שולחים שני בני נוער מהבית שלהם כדי שיקרעו אחד לשני את הצוואר כמובן.
ג'והאנה לא הרימה את פניה גם כשהדלת נפתחה ורגליים נגררו פנימה, היא הרימה אותן בחוסר רצון כשיד חמה נחתה על קצה ראשה וליטפה את שערה מהקודקוד עד מרכז הגב. עיניה החומות והגדולות ננעצו בדמות השפופה מעליה.
"בוקר טוב מתוקה," אמא שלה ליטפה את ראשה שוב וג'והאנה הניחה לה לעשות כך, לזכות לגעת בה בלי שתחטוף נשיכה היה מחזה נדיר. והרגע הזה היה יקר מפז בשביל שתיהן. לאחר מכן היא התיישבה לצידה ופשפשה בקופסת העוגיות במרכז השולחן. שולפת עוגייה עבשה למראה ומכרסמת אותה בנחת.
"בוקר טוב?" ג'והאנה הרימה גבות "בוקר טוב!?" קולה התרומם "המפלצת הקטנה העירה אותי וזה לא בוקר ראשון. בימים אחרים הייתי צריכה לעבוד עכשיו, אבל לא היום, היום אני נשלחת אל מותי בתוך זירה מזורגגת בצד השני של כדור הארץ!"
"אל תאמרי דברים כאלה!" האישה העייפה התגוננה, ידה נשלחת לגעת בין שכמותיה של בתה הזעופה. ג'והאנה החמיצה לעברה פנים וקמה מהשולחן, אבל את האישה הדואגת זה לא עצר "אין שום סיבה שתיבחרי, השם שלך נמצא שם בסך הכל שש פעמים, מינימום של מינימום."
כל מה שיכלה לעשות היה לשרבב את שפתיה בכעס, למה אף פעם, אף אחד לא הקשיב לה?
"יש לי תחושת בטן כזו, זה הכל."
"הייתה לך גם תחושת בטן של-בירצ' יש גידול בראש כשזה היה כאב ראש."
"הו- הא- הא." ג'והאנה לגלגה. היא לא אהבה שאנשים צודקים על סמך הטעות שלה. גם אז הטעות שלה הייתה מחשבה פראנואידית וטיפשית. באמת שלא היה סיכוי שתיבחר, היו כל כך הרבה בחורות בנות 18 שהכניסו את שמן שוב ושוב ושוב להגרלה. ג'והאנה לא הבינה אותן, מדוע להתגרות במזל?
YOU ARE READING
silence of the trees- סיפורה של ג'והאנה
Teen Fictionג'והאנה מייסון בת ה17, האחות השלישית למשפחה ממוצעת במחוז 7 מעולם לא הרימה את הראש מעל הנורמה. היא למדה מעט בבית הספר ועבדה הרבה, ניהלה חיי חברה מצומצמים ואפילו ניסתה לשלוט באופי המתפרץ שלה שגרם ללא מעט אנשים לכנות אותה פרא אדם. אבל אז, הגיע טקס האסי...
