אוי לא. אוי אוי אוי לא.
היא לא זעה שניות שדמו לשעות, רגליה נדמות דבוקות למרצפות המחוספסות. לפתע סידר כבר לא היה בידיה ואת שתי כתפיה החזיקו אוכפי שקט לבושי לבן, דוחפים אותה לכיוון במת העץ הגבוהה.
ג'והאנה הרגישה לכודה בתוך שק, בועה, שומעת את הקול באוזניה בערפול ורואה את רגליה מתקדמות קדימה בלי ששלטה בהן; במעלה המדרגות, אל מרכז הבמה, שפופה בצל הסגול של נציגת הקפיטול. היא בלעה רוק ונעצה מבט אטום בקהל, רואה פרצופים מרוחים כמו צבעי שמן על משטח ולא מצליחה להתמקד בתווי הפנים של האנשים מולה.
פניה ירקרקים משהו, ידיה רועדות בחיקה, ג'והאנה הפראית והבלתי מרוסנת עמדה זעירה בצל הכוח הרב ממנה. צליל אחד, חד, העיר אותה מהבהיה. סידר צרח כאילו היכו אותו, מנסה לרדת מידיה של פיין, חברתה הפחות או יותר יחידה בכל המחוז הזה. ידיו נשלחו קדימה ופניו האדימו עד שאימא שלה פילסה דרך ולקחה אותו בזרועותיה.
הקהל היה שקט. הוא לא מחא כפיים ולא בכה, הוא נעץ בה מבט כל כך כבד עד שחשבה שתקרוס.
ידיה של נציגת הקפיטול נחתה על זרועה וג'והאנה קפצה, מחליטה שלא להביט באימא שלא הזילה אפילו דמעה אחת. היא נראתה חיוורת כמעט כמו שג'והאנה הרגישה ובתה ידעה שהיא מנסה שלא להתפרץ, להתעסק בדבר שיסיח אותה מהאיום הממשי- סידר שלא הפסיק לבכות.
"האם זה-" היא החלה, ג'והאנה קימטה את גבותיה לעברה אז פניה החווירו כשהבינה את השאלה. היא החלה לדבר אבל לשונה נבלעה וכל מה שיכלה לעשות היה לגמגם ולפתל את ראשה בחוסר אונים. פניה של נציגת הקפיטול התכרכמו והיא טפחה על כתפה, מתרחקת מעט לכיוון הצד השני של הבמה. הוא יכל להיות בנה, סידר היה בסך הכל בן שנה ודומה לה כמו שכפול קטן. למעשה היא גידלה אותו, זה לא שינה דבר שהיא לא זו שילדה אותו.
הספק צער שנפרש על פניה של נציגת הקפיטול הוחלף מהר מאוד בעליצות הקודמת, מעוררת הבחילה- "ועכשיו הבנים!" היא קראה.
ידה חיטטה בכדור השקוף הגדול ושלפה עם ציפורני הפינצטה שלה פתק אחד, פותחת אותו וקוראת אותו בקול רם "*פורטיס וודלר!".
נער עלה לבמה, והוא היה עצום. גדול יותר מאחיה, ג'והאנה החליטה. פורטיס נעמד לצידה, איתן ואדיש, עיניו הכהות מרוכזות בקהל מלפנים. פניו נראו נורא, אפילו ג'והאנה הפרועה יכלה לראות את זה; צלקת ארוכה חלפה על פניו, חותכת את הגבה השמאלית ואת שפתו התחתונה שנראתה כמעט בקועה לשניים, עור הצלקת מתאחה בצורה לא נכונה עד שמשך את פיו מטה, חושף שן אחת כשהרים את ראשו בגאוותנות, בטוח בעצמו.
הוא נראה כמו חיה טורפת, וכאשר הוריד את מבטו אל ג'והאנה היא רעדה.
"איזה זוג נבחרים מוצלח!" הנציגה יללה "משחקי-רעב מוצלחים מתחילים כעת! מי ייתן והסיכויים יהיו תמיד לטובתכם!"
YOU ARE READING
silence of the trees- סיפורה של ג'והאנה
Novela Juvenilג'והאנה מייסון בת ה17, האחות השלישית למשפחה ממוצעת במחוז 7 מעולם לא הרימה את הראש מעל הנורמה. היא למדה מעט בבית הספר ועבדה הרבה, ניהלה חיי חברה מצומצמים ואפילו ניסתה לשלוט באופי המתפרץ שלה שגרם ללא מעט אנשים לכנות אותה פרא אדם. אבל אז, הגיע טקס האסי...
