כעבור יומיים אלינה(האמא של ליאם) באה אליו לחדר, ושאלה אותו איך הוא מרגיש.
הוא שתק ולא ענה לה כלום. הוא היה ״ברוגז״ איתה ועם אדי שהם כביכול מחליטים לבד בלעדיו מה לעשות ואם לעבור להם או לא לקנדה.
אלינה שאלה אותו שוב ושוב והוא לא ענה לה.
אז היא פשוט אמרה לו בלי שהתייחס אליה:״ליאם, נו בבקשה לפחות רק תענה לי חשבת על קנדה או לא?״
וליאם שותק ולא אומר לה כלום.
אז אלינה הלכה כי הבינה שזה לא יעזור עד שהוא ירגע וניסתה שוב כעבור שעה.
היא עוד פעם שאלה אותו עד שהוא נכנע.
וליאם הגיב:״ כן. חשבתי על זה ואם אתם חושבים שיהיה לנו יותר טוב שם אז בסדר נטוס, נחיה בקנדה״..
ואלינה עונה:״ברצינות? אתה בטוח באמת חשבת על זה?״
וליאם מגיב:״כן, מתי התאריך שבו אנחנו טסים בכלל?״
אלינה:״בחודש הבא כבר אנחנו טסים ב12 לפברואר.״
ליאם עונה:״טוב רק איפה נגור שם?״
ואלינה עונה בביטחון:״ אל תדאג אנחנו מראש כבר קנינו את הבית הרי אמרנו לך ולאחיך שחשבנו על זה חצי שנה.״
ליאם פשוט התגבר על זה שהוא ילך למקום אחר ולא מוכר וככה חלפו הימים וקרב יומם האחרון בלונדון,בריטניה.
בקרוב יגיע פרק חדש הוא יבוא מהר אם כמות הקוראים תיהיה גדולה.
