*מאיה*
קמתי מהמיטה אחרי שינה עמוקה וארוכה,אני עדיין עייפה.
זחלתי לעבר מהקלחת מתעלמת מהצעקות של אימי לעברי וסוגרת את הדלת מאחוריי.
אחרי שסיימתי את כל השיט שאני עושה בדרך כלל בבוקר לקחתי את התיק והלכתי לסלון.
חיכה לי באותו היום קפה של כך בוקר, לגמתי ממנו ולשוני נשרף מרוב החום ויצאתי מהבית.
--
"בייב" זאין אמר והתקרב ונשק לשפתיי,
"היי! אמרתי וחייכתי אליו.
"התגעגעתי," הוא אמר והמשכנו לעבר שער הבה"ס.
אחי נתקע בנינו וכוס הקפא נשפך על חולצתי.
"דניאל! לך לעזאזל! אתה מטומטם!" אמרתי עצבנית וניגבתי במיהירות עם הנייר שהיה בכיס הג'ינס שלי.
"מה את רוצה,זה בלי כוונה!" הוא אמר והמשיך לרכוב על ההובבוארד (כמו סקייטבורד רק חשמלי) וזאין הביט בי בשאלה.
"מה!" אמרתי עצבנית והוא הסיר את מבטו ממני ובהה ברצפה.
זה מה שמעצבן אותי בכל הסיפור, נייל
הרומנטי, אם הוא היה במקום זאין הוא היה עוזר לי או לפחות עושה משהו במקום לבהות בי כמו מטומטם ולא לעשות כלום כשכולם מסביב צוחקים, אבל זאין, זאין רציני יותר.
המשכתי ללכת כשזאין עומד מאחורי וחולם והמשכתי לעבר הכיתה.
--
*לואי*
המשכתי במסדרון כדי להוציא מהלוקר את הספרים לשיעור הבא, הרגשתי הדף על ראשי ונפלתי למטה ועיניי היו מטושטשות, מי זה?
