הוא הביט בי בזמן קצר וחייך אליי
"אני גם אוהב אותך."
הייתי כל כך מאושר באותו רגע.
"הארי.." אמרתי.
"מה?"
"אמא שלך אמורה לבוא היום."
"פאק נכון,אני חייב ללכת אוקיי? נדבר בפאלפון!" הוא צעק תוך כדי שהתרחק ממני בצעדים קטנים ולאחר מכן הסתובב לדרכו.
אני כבר מתגעגע אליו.
נכנסתי לבית והיה די מאוחר.
ניסיתי לא להסתכל על אמא שלי שהביטה בי בכעס רב ועליתי במדרגות .
"לואיי!!לואיס! אל תתעלם ממני בוא לפה עכשיו!" היא צעקה וירדתי לאט לאט.
"אמא..אני אסביר לך אחר-כך."
עליתי בחזרה ונכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת אחריי.
ניסיתי להפעיל את הפאלפון וזה הצליח זה פאקינג הצליח!
קיבלתי הודעה וקיוויתי שזה היה הארולד.
"מספר חסוי- מחר לייד הקפיטריה,אל תאחר!"
לא הבנתי מי זה ודי נלחצתי,כיביתי את הפאלפון והלכתי לישון.
*הארי*
הלכתי במהירות הביתה,אני לא אשקר ולא אגיד שלא רצתי,רצתי מהר.
ראיתי מרחוק את אמא שלי יוצאת מהמונית עם מאיה והתחלתי לרוץ .
"אמאא!!" צעקתי והיא נפנפה את ידה לעברי.
חיבקתי אותה כל כך חזק שאני לא בטוח שהיא נשמה במשך כמה שניות.
"אני אוהב אותך כל כך" היא חייכה אליי ולא דיברה.
לקחתי ממאיה את המזוודה והלכנו ביחד לבית.
"מאיה,אפשר לדבר איתך אחר כך?"
היא הנהנה ואמרה "בטח." וחייכה אלי.
מאיה הכינה לה אוכל ואני ישבתי צמוד לאמא שלי והיא שיחקה לי בשיער וסיפרה לי כמה שהיא נהנתה.
"הארי,רצית לדבר לא?" היא סימנה לי לעלות לחדר שלי וקמתי איתה.
-
"תקשיבי..את לא חייבת לעזוב,את תהיי חסרה להרבה! אל תעזבי!"
"האריי.." היא החזיקה לי את היד .
"אני אחזור.מבטיחה.תסמוך עליי.."
היא חייכה וחיבקה אותי
* * *
*הארי*
קמתי בבוקר והתארגנתי כמו כל יום כזה.
ירדתי מהחדר ואמא שלי הופתעה.
"מה זה האריי?אתה מחייך בבוקר?"
היא התקרבה אלי והסמקתי קצת.
"אמא די" עניתי והלכתי למטבח להכין לי משהו לשתות.
"לא משנה מה קרה.אני אגלה את זה!"
היא צעקה מהסלון.
"כן..את כן..מתישהו.." לחשתי לעצמי.
* * *
כשראיתי את לואי הלב שלי קפא,זה היה כל כך מביך להסתכל עליו אחרי מה שקרה.
"היי!" הוא קרא לעברי וחייך.
"היי.." אמרתי.
"מה קורה?" הוא הסתכל עלי מוזר.
"קרה משהו?" הוא הוסיף.
"לא..פשוט..לא משנה" אמרתי והמשכתי ללכת. "נדבר!" צעקתי.
אולי הנשיקה שלנו הייתה מיותרת ופשוט מביכה?יהיה קשה להתנהג רגיל ליידו
קשה לי להתרגל לזה שנישקתי פאקינג בן.
ושהבן הזה הוא לואי,לואי שכל הזמן היינו יחד מגיל אפס! קשה להאמין.. אבל מה אני עושה סיפור.
המשכתי ללכת ומישהו קפץ עליי מאחור.
"לואי..?"
נייל ירד ואמר "מה איתו?"
"אה,אתה" אמרתי מבואס והוספתי
"מאיה הלכה"
ירד לו החיוך במהירות והוא הביט ברצפה.
"מ-מצטער ואו אתם עד כדי כך קרובים?"
"כן,כאילו" הוא שתק לכמה זמן ואז הוסיף.
"אני...אני לא יודע.לדעתי כן."
"היא תחזור,דונט ווארייי!" הוא חייך חיוך מזויף או אמיתי,לא זיהיתי כל כך.
אולי בגלל שאמרתי דונט(דונאט)?
*תגיבוו הרבהה!!*
דרך אגב,יש לי עוד סיפור!
חחח כןכן חפרתי
אשמח אם תקראו ותגיבו גם שם:)
