פרק 12

636 73 6
                                    

נקודת מבט תומאס:

היום זה יום ההולדת של מיה.

אני וג'ימי התקשרנו לכל הכיתה והודענו להם שהיום בתשע בערב חוגגים למיה ב"קליפסו".

נכנסתי למאפיה של ג'ני, מצלצל בפעמון שעל הדלפק.

"שלום תומאס, מה שלומך?" ג'ני- אישה נמוכה בעלת פנים עגולות חייכה אליי.

"בסדר. העוגה מוכנה?" שאלתי בלחץ.

"ברור שהיא מוכנה!" ג'ני הביאה לי קופסא מרובעת, פתחתי אותה וראיתי את עוגת הקצפת שהזמנתי.

"מצוין. תודה ג'ני" יצאתי מהחנות ורצתי לאוטו. אני חייב למהר, צריך לארגן את הדברים במועדון.

הרגשתי רטט מכיס מכנסי, הפלאפון שלי צלצל. עניתי לשיחה וקולו של ג'ימי נשמע מהצד השני "אחי איפה אתה? כמעט כולם כבר כאן!" קולו היה לחוץ.

"אני בנהיגה! חמש דקות אני שם" ניתקתי את השיחה והגברתי את המהירות.

החניתי את המכונית בחניון המועדון, רץ עם העוגה לחדר שהשכרנו בצמוד למועדון.

קולות הילדים נשמעו מבפנים.

חיפשתי בעיניי את ג'מי, הוא עמד ליד קערת הפונץ', מחזיק בידו כוס פלסטיק אדומה.

"הנה אתה!" ג'ימי קרא, "זאת העוגה?" הוא שאל אותי.

"כן, אני שם אותה-" נקטעתי על ידי אחד הילדים שהתנגש בי מאחור.

העוגה נפלה מידיי והתרסקה על הרצפה.

"מה אתה עושה?!" צעקתי על הילד, אני לא מאמין שזה קרה! הזמנתי את העוגה הזו לפני שבוע!

התכופפתי אל הרצפה, מנסה להרים את מה שנשאר מהעוגה.

"עזוב את זה" ג'ימי אמר לי, מניח את ידו על כתפי.

התרוממתי מהרצפה "איזה באסה" הבטתי על העוגה ההרוסה.

"לא נורא. נביא לה כמה קאפקייקס ונרות.. היא תבין" ג'ימי ניסה לעודד אותי.

כמובן שזה לא עזר, עוגת קצפת מהמאפיה הכי טובה בעיר לא משתווה לקאפקייק קטן מהסופר.

"אני אלך לקרוא למישהו שינקה את זה" ג'ימי אמר לי והלך, נעלם מעיניי במורד המדרגות.

*          *          *

נקודת מבט מיה:

"זה היה יום ארוך" אמרתי למלודי באנחה, מותחת את ידיי.

בילינו את היום בספא ובשופינג, כל כך נהניתי!

"היה פשוט מושלם!" מלודי קיפצה בכיסא הנהג בהתלהבות.

אחרי השופינג החלטנו שהגיע הזמן לחזור הבייתה, הכנסנו את כל השקיות לתא המטען ויצאנו מהחניון לכיוון הבית שלי.

Enchanted Kiss - HebrewWhere stories live. Discover now