רק פעם אחת

בבקשה בבקשה בבקשה - פרק מס' 2

"עבודה מעולה, בן."

"תודה אבא," חייכתי, מנסה להסתיר את גאוותי ככל הניתן.

"תרצה שאגיש את זה בשמך?" הוא שאל.

אני יודע שהכוונות שלו טובות, אבל לפעמים מלאך צריך לעשות מה שמלאך צריך לעשות. "לא, תודה," אמרתי. "אני חושב רק לעשות כמה תיקונים אחרונים במבנה המולקולרי, וכבר אגיש את זה."

"בסדר. אם ככה, אני צריך לבדוק כמה דברים בעולם סוסי השלג בענן. נראה ששלחנו לשם בטעות קצת מים. דרקוני הגחלים התחרפנו!" הוא הכריז, מנסה לעטות על פניו הבעה רצינית.

צחקתי. עולם חדי השלג בענן הוא בדיחה שלנו. זו הייתה ההמצאה, או יותר נכון, הרעיון הראשון שלי. כמובן, הוא מעולם לא יצא לפועל, ובכל זאת, בכל פעם שפותחים עולם חדש אני מנסה לדחוס את זה פנימה.

אלוהים התרחק לאט, מציץ בדפי טיוטה של כמה מאחי המלאכים.

נשמתי נשימה עמוקה, מביט בדף שבידי.

  'סולניום.'

רציתי לגרום לאבא שלי להיות גאה בי, באמת. וידעתי שהוא ירתח כשהוא יגלה מה עשיתי. ובכל זאת, הרגשתי מחויב להמצאה שלי. ולקרוא לה 'סולניום' יהיה כמעט מעליב.

מחקתי בזהירות את הכותרת וכתבתי אותה מחדש.

  'תפוח-אדמה.'

חייכתי, מרוצה מהצורה של המילה.

"תפוח-אדמה," לחשתי, מגלגל את המילה בפי.

***

"אתה עשית מה??" הוא צעק לעברי ממרום מושבו.

"אני... אני מצטער?" גמגמתי, מביט באצבעותיי.

"אני אשרתי את השם תפוח-אדמה?" הוא שאל בשקט, וזה היה איכשהו יותר גרוע מצעקות.

"אה... לא."

"אני התנגדתי לשם תפוח-אדמה?"

"כן אבל עכשיו אתה חושב שזו הייתה טעות?" חייכתי לעברו את החיוך המקסים ביותר שלי.

 "אתה מנודה משיעורי הציור."

"לא! אבא! אתה לא יכול לעשות את זה!" קראתי, נעמד באחת.

"אני לא יכול מה?" הוא נעמד, מסתכל עלי מלמעלה.

"אני מתכוון- בבקשה, אל תעשה את זה. לקחו לי שנים להתמחות באמנות ויצירה." ניסיתי נימה שקולה יותר.

"אז ייקחו לך עוד כמה שנים להתמחות בתחום אחר. מלאך שלא מפחד להפר את פי אלוהים בטח לא מפחד לבזבז כמה שנים בהתמחות.".

נשמתי נשימה עמוקה, מזדקף.

"אני רוצה לרדת למטה." אמרתי בקול הסמכותי ביותר שהצלחתי להפיק.

"סליחה?" הוא כמעט צחק.

"שמעת אותי. נו, בבקשה אבא, אני יעבור את ההתמחות והכל, רק... תן לי לרדת למטה." התחננתי.

"אתה לא מקשיב לפקודות כשאני מטר ממך. מה יגרום לך להקשיב לפקודות כשאני במרחק 150 מיליון קילומטר?" הוא שאל אותי.

האמת? הייתה לו נקודה. אחרי הכל, זה לא בדיוק שהתכנית שלי הייתה לרדת למטה בשביל לבצע את המחקרים המשעממים שלו- לוודא שאין מלחמות עולם, שאף אחד לא מכחיד אף אחד, בלה בלה בלההההה
לא. רציתי לבדוק איך ההמצאה שלי נקלטת בעולם,  לעזור לעולם לקלוט אותה. אחרי הכל, תפוח אדמה זו אכן המצאה רבת חשיבות ומסובכת, ואין לזלזל בהשפעתה. יכול להיות שבעלי החיים בעולם זה פשוט לא יהיו איניליגנטים מספיק בשביל לקלוט לחיקם המצאה גאונית זו, משהו שיהיה אמנם מצער, אבל מובן לגמרי. אני צריך לרדת למטה.

"בבקשה," אמרתי לו "יודע מה? אני יעשה אתך עסקה. אני יעבור את כל ההתמחות, ואז ירד למטה פעם אחת-רק פעם אחת, ואם לא תהיה מרוצה ממני, אני אחזור ולא אזכיר את ז שוב באלף השנים הבאות."

הוא היסס.

"רק פעם אחת?" הוא שאל

"רק פעם אחת."

***

מקווה שתאהבו...

אני ממש אשמח לביקורת בונה והערות :)