Double - Harry styles fanfic

Chapter 33

דאבל. פרק 33.

הדרך למכונית של זאין נראתה לי ארוכה כמו הדרך לגיהנום.

הרגליים שלי הרגישו כבדות, כאילו משקולות של עשרות קילוגרמים הוצמדו אליהן, הידיים שלי לא פסקו מלרעוד, גם כשאחזתי בחוזקה את קלואי, והלב שלי יצא מטווח פעימות נורמלי כך שאם היו מחברים אותי למכשיר רפואי, כנראה שהייתי מוגדרת כמת מהלך.

זאין המשיך לסרוק את כל הכיוונים, אני ניסיתי לאחוז באקדח כמו שצריך. היה לי ברור שאם ניתקל באחד מהצד השני אני אהיה האחרונה להגיב, אבל לא רציתי לפתח על זה נושא שיחה. פשוט החזקתי את הנשק והתפללתי שאם משהו צריך לקרות - שהפעם יקחו אותי לשמיים ולא אנשים תמימים.

מידי פעם הארי הבריק אלי את מבטו, בודק מה איתי. יכלתי לחוש את העיניים שלו עלי, סורקות ודואגות, ובי לא היה את הכוח לשקר לו ולהגיד שאני בסדר.

הייתי הכל חוץ מבסדר.

החברה הכי טובה שלי מתה מול עיניי כשהיא ניסתה להציל אותי, כמה בסדר אני כבר יכולה להיות כשאני רואה את הגופה שלי לידי?

אבל שמרתי על פה סגור ועיניים ממוקדות ברצפה, סופרת את הצעדים ולא זוכרת את הסדר של המספרים. הרגשתי כל כך ריקה וכל כך חלולה, כאילו מישהו עקר לי את הלב.

ומה יהיה ברגע שנחזור למחוז שלנו? מאיפה ממשיכים? איך בכלל ממשיכים? איך מודיעים להורים שהבת שלהם מתה כי היא הייתה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון?

ומה יהיה כשהימים יעברו? העולם ימשיך להסתובב בשביל כולם אבל לא בשבילי. איך התיכון יראה בלעדיה? איך הקפיטריה תראה מבלי שהיה תשב שב ותשלול את הרעיונות שלנו, תחדיר בנו מעט היגיון? מי יהיה שם כדי לעצור אותנו, כדי לשכנע אותנו שאפשר אחרת?

צפיתי בדמעה נוספת שנפלה מעיניי היישר אל אדמת החול. זה כאב ככל שחשבתי על זה יותר ומסיבה כלשהי לא יכלתי להפסיק לחשוב על זה.

הייתי כל כך מרוכזת בלראות עולם ללא לילי, שלא שמתי לב שזאין והארי נעצרו בדריכות. כשהרמתי את הראש הבנתי שאנחנו במרחק של מטרים ספורים מהמכונית הגדולה שזאין הביא, מן וואן שחור כמו שרואים בסרטים.

״יש שם ארבעה חיילים.״ אמר הארי בשקט, מצביע אל הכיוון השמאלי. ליד המדריכה, כמטרים ספורים מהמכונית שהייתה היעד שלנו, עמדו שני בחורים עם רובים גדולים כשלא רחוק מהם עמדו שני בחורים נוספים.

״אני אוריד אותם.״ נייתן אמר, מרים את הכוונת אל עיניו ומיישר את הנשק.