2.

409 6 0
                                    

לסתי נפלה לרצפה כמעט מרוב תדהמה.

אני לא יכולתי להאמין למראה עיניי.

נכנסתי לחדר מוחשך עם אור לבן וקטן
בצד החדר.

באמצע החדר הייתה מכונה להדפסה וקירי

החדר היו מלאים בתמונות רבות .
בתמונות שלי.

הרגשתי רוח עזה תוקפת את העורף שלי

הסתובבתי בחדות

הוא לא אמר כלום רק התנשף בכבדות ובעצבנות.

שעיניו תפסו את שלי והפכו לאדומות

וכל מה שאני זוכרת זה אותו החיוך הקטן

והערמומי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״הייזל?״

פתחתי את עייני באיטיות

כאשר אני רואה את אלכס מסתכל עליי מלמעלה במבט מופתע במיוחד.

״איך לעזאזל הגעת לפה״ שאלתי בבלבול.

״אובכן זה הבית שלי , אז השאלה היא איך
את הגעת לפה.״

קמתי מעט ממטתם הנוחה של הוריו של אלכס

״מ-מה״ זה אכן אותם הקירות הלבנים

שאני רגילה לראות שנים מול עיניי.

״הי, אני יודע שאמרתי לך שאת יכולה
לבוא לפה מתי שאת רוצה, אבל יכולת להודיע לפחות שאת פה, בואי יש פסטה״

אלכס יצא לכיוון המטבח שנמצא בקומה התחתונה .

איך הגעתי לפה?

זה אומר שכל מה שקרה היה רק חלום הזוי?

מה שבטוח שאת התשובות לא אצליח למצוא עכשיו.

קמתי והתחלתי להתקדם לכיוון המיטבח

של אלכס שלפתע תפסה את עיניי תמונה

מהילדות שלנו.

תמונה מלפני שנה וקצת בערך

מקום שקצת מעורפל במוחי, במקום

העבודה הישן של אבא שלי, תמונה בעיר

ניו יורק.

הרבה אנשים מתהלכים מאחורינו בתמונות

ואנחנו מקדימה מחוברים בצורה עליזה.

״הייזל אם את לא באה אני מבטיח לך
שאת תשארי רעבה״

The Wood - H.SWhere stories live. Discover now