הפאנטומים

חדר שמאובק תמיד

אוקי... זה יהיה פרק די קצר....[סורי ;-;]

מקווה שתיהנו 3:

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בתוך חדר מאובק ומתפורר, ישבו שלושה נערים סביב שולחן עגול ומתפורר ושיחקו רסרנט [כמו פוקר בעולם שלהם].

הראשון היה נער כבן 16. למרות גילו הצעיר, הוא היה חתיך אמיתי. שערו היה משהו פלאי, הוא היה בצבא כסף עם חוטי תכלת שזורים בו, ועיניו היו בצבע לבן-תכלת זוהר [והוא גם היה גבוה לגילו].

''יש!'' הוא קרא. ''ניצחתי!'' אמר והראה לחבריו את קלפיו.

''או שאולי לא...''  אמר ברוגע נער שנראה כבן 18, שערו מסודר בצבע כחול כהה, ועיניו העמוקות בצבע האוקיינוס.

''מה?'' צעק סורה. ''זה לא יכול להיות!''

''עובדה שזה כן...'' אמר אאוי ברוגע ושם עוד קלף.

סורה כעת היה מעוצבן לגמרי. ''אתה חתיכת רמאי!''

''תגיד תודה!'' אמר הנער שלא פצה את הפה עד עכשיו. הוא נראה הנער המבוגר בקבוצה, לא היה לא קמצוץ שומן בגוף, רק שרירים [הרבה מאוד שרירים] ושערו האפור כהה גולש על עיניו בצבע הירוק. ''אני אף פעם לא מנצח, זה רק אתה או אאיו!''

''זה בגלל שאתה גרוע במשחק הזה'' התעצבן סורה.

''מה אמרת?'' 

והם התחילו ללכת מכות.

וזה עשה רעש. הרבה מאוד רעש.

''אולי תסתמו כבר?'' נער נוסף יצא מבין הצללים. הוא היה יפה, שער בלונדיני, עיניים כחולות.

''לן,'' אאוי הטה את ראשו. ''אתה ער''

''מעניין מאוד למה...'' מלמל לן. ''אתם עושים יותר רעש מהתאומים''

''אם כבר בדברים על התאומים'' אמר טאיו. ''איפה הם?''

*פיצוץ* 

''הנה'' לן פנה לצאת מהחדר. ''אה, ודרך אגב,'' לן הפנה את ראשו. ''טאיו ניצח במשחק, אם תשימו לב, הסדרה שלו מדויקת, רק הפוכה.'' ועם המילים האלו הוא יצא מהחדר.