Broken

פרק 6

״הי״ בן אמר בחיוך ופתח זרועותיו , מצפה לחיבוק שלי.
״היי״ החזרתי, לא יכולה למחוק את החיוך מפניי , לא יכולה לסרב לידיים שהציעו לי מקלט.
״את יפה כל כך״ הוא מלמל לעברי, בוחן אותי במבטו. לבשתי בגדים פשוטים , אבל לא פשוטים מדי. רציתי להראות טוב אבל לא רציתי שבן יידע שעמדתי שעות מול המראה , מתלבטת ומחליפה בגדים בקצב מהיר.
״תודה״ אמרתי והעזתי להישיר אליו מבט. ״ גם אתה נראה מקסים״ הודיתי . הוא לבש ג'ינס וחולצה מכופתרת ובתוכי ידעתי שגם אם הוא היה מגיע לבוש בשק - הוא עדיין היה נראה טוב.
הוא חייך אליי. חיוכו לא היה מהסוג המבויש , להפך. החיוך הזה היה חיוך של אדם שרגיל לקבל מחמאות , כזה שכל מחמאה עלולה לגרום לו לגיחוך - משום שהיא כל כך מובנת מאליו. אבל לא נתתי לזה להפריע לי , הוא בחור מקסים ואין שום בעיה עם ביטחון עצמי גבוה.
אהבתי את ההליכה לצידו , היה לי קר אבל בקושי שמתי לב לכך , הייתי כל כך עסוקה בבן.
כבר יכולתי לראות את שלט המסעדה הגדול זוהר למרחוק. איבדתי לחלוטין את תחושת הזמן בין המילים.
כשהגענו , בן החזיק את הדלת פתוחה עבורי. הוא מקסים , הרהרתי. בן ביקש מהמארחת שתארגן לנו שולחן במקום יותר פרטי. היא הושיבה אותנו באחד השולחנות הפנימיים ביותר ,רחוק משאר האנשים. המקום היה שקט וצמוד לחלון ממנו נשקף נוף עצום של יער כהה, ירוק . משהו ביער הזה, לא יכולתי להשים עליו את האצבע, משך אותי. אולי המסתורין שבין סבכי העצים הגבוהים. אולי האפילה הבולטת. מבוך העצים העצום על רקע השמיים המעוננים היווה שילוב מרתק, מדהים. לא יכולתי לנתק את עיניי מהחלון.
״שיראל?״ קולו של בן היכה בי בליטוף . לרגע הופתעתי, שכחתי איפה אני נמצאת אך כשהבחנתי שאני יושבת מול בן שבוהה בי בעיניו הכחולות - חיכיתי לעצמי בסיפוק.
״כן?״ השבתי בשאלה.
״הכל בסדר?״
״כן״ גיחכתי. ״הנוף פשוט הקסים אותי״.
״אני מסכים איתך, הנוף באמת מושלם״ לחש בעוד גופו רוכן מעט מעל השולחן, לעברי, עיניו לא מתנתקות ממני לרגע.
המלצרית ניגשה אלינו ״מה תרצו להזמין?״ . בן הביט בי לרגע ואז הפנה את מבטו אל המלצרית.
״אנחנו ניקח את מנת השף ״ המלצרית רשמה בפנקסה במהירות ואז הסתכלה על בן.
״מה לגבי שתיה?״ היא שאלה .
״מה את רוצה?״ בן שאל.
״אני אקח קולה זירו, תודה״ חייכתי אל המלצרית בנימוס .
״ואתה?״
״מים״ הוא השיב והיא חייכה אל שנינו ונעלמה .
״אז איך עבר עלייך היום?״ הוא שאל, משעין את מרפקיו על השולחן.
״רגיל כזה. לימודים , חברות .. הדברים הרגילים, אתה יודע. מה לגביך?״
״אותו דבר״.
השתררה שתיקה . חששתי שהאווירה תעשה מביכה אך בן מיד קטע את הדממה.
״חשבתי עלייך המון היום, ממש התקשיתי להתרכז ״
השפלתי את מבטי במהירות אל השולחן , משחקת באתבעותיי במבוכה .
״את לא מסוגלת לשמוע כאלו דברים?״ הוא גיחך.
״למה אתה שואל?״ הרמתי את מבטי, עדיין נבוכה.
״בכל פעם שאני מחמיא לך או משהו בסגנון - את נמנעת מלהסתכל עליי״ הוא התרווח בכיסאו והפנה את ראשו אל המלצרית שהגיעה עם האוכל והשתיה.
״תודה״ אמרתי.
״תאכלי ״ הוא אמר, רומז במבטו על צלחתי.
הנהנתי והתחלתי לאכול, מסתכלת מפעם לפעם על היכר האפל .