Not Happening-One Shot Ziam

Part 3

זאין מתעורר עם כאב ראש הולם.ולפה שלו היה טעם נורא, מדי, ובטנו מתהפכת. הוא גונח ומתהפך, רק כדי לגלות שליאם באמצע החדר, עושה קפיצות(מתאמן).

"אתה שטני," זאין גונח. "תפסיק."

ליאם ממשיך לקפץ. "למה, האם זה מפריע לך?"

"האם זה הולך להטריד אותך כאשר אני יעטוף את ידיי סביב צווארך?" זאין מתגרה. הוא מושיט את ידו לכר (כרית), אבל זה נופל על הרצפה. זה לוקח כל כך הרבה מאמץ כדי לתפוס אותו שהוא רוצה לבכות, אבל הוא מצליח להשיג אותה ומניח מעל לראשו. וליאם ממשיך לקפץ. "ליאם. עצור. אני מת."

"אתה זוכר," ליאם אומר כבדרך אגב, כאילו הוא לא מתאמן .
נושם, "שפעם שעברה הייתי מעולף על הרצפה ואתה הערת אותי Call Me Maybe? או הזמן שסיימתי לשתות שוטים של טקילה ואתה לא הפסקת ללחוץ על העט המחורבן שלך?"

במעורפל, כן. זה לא הרשימה המלאה של הדברים שזאין עשה כדי לעצבן את ליאם כשהיה לו הנגאובר. זה לא הוגן, אם כי. זאין אף פעם לא שתה; ליאם תמיד חוגג. הוא לא אמור לבלות חופשי פעם אחת? "בבקשה."

"יש עדיין - עוד רבע שעה של האימון שלי," ליאם אומר. "אתה פשוט תצטרך להתמודד עם זה."

בעיוורון, זאין מחפש על השולחן לידו,ידו סביב עיפרון, והוא זורק אותו בכיוון של ליאם. "אני שונא אותך. באמת. אני באמת, באמת שונא אותך."

"הדדי", ליאם אומרת. ״שמח שניהלנו את השיחה."

שאר שעות הבוקר עוברות ככה. זאין מנסה לישון, וליאם עושה רעש רב ככל האפשר. בסופו של דבר זאין מוותר,הולך למקלחת עם תיק הרחצה שלו. המים החמים לא עושים את מה שהוא זקוק לו, אבל לפחות הוא לא מריח כמו בירה.

חדרו ריק כשהוא חוזר. הוא מפיל את הדברים שלו, ולובש סוודר מעל חולצת הטריקו שלו, הולך לחדר המועדון. הארי ולואי הם כבר שם, מכורבלים על הספה מול הטלוויזיה, וצופים בתוכניות בישול.

"למה אתה צופה בזה?" זאין מתלונן. במסך, האישה מוסיפה מה שנראה כמו חצי קילו חמאה לאיזשהו רוטב. איכס. "אני אפילו לא רוצה לחשוב על אוכל."

"זה בגלל שאתה בהנגאובר, מותק," אומר לואי.ראשו בחיקו של הארי, והארי מלטף את השיער שלו לאט. זה נראה נחמד; זאין קצת מקנא. הוא רוצה שמישהו ילטף את שערו כשהוא בהנגאובר. "אתה צריך לאכול משהו, בכל זאת. אתם תרגישו טוב יותר אם תאכלו."

הבטן של זאיין נוהמת, אבל משהו עולה בגרונו כאשר הוא חושב על לאכול משהו. "אני בסדר. אני לא יורד לחדר האוכל."